העברית והערבית, הן שפות שמיות אחיות , כאשר העברית ינקה ממקורות ערביים עוד בתקופת ימי הביניים, בעת החדשה ואף בימנו אנו, ניתן לראות שימוש רב בשפה הערבית, בשפה העברית המדוברת.
מטרתה של העבודה הנוכחית, הנה לסקור את תהליך חדירת הערבית ללשון העברית החדשה
החוקרים העוסקים בעברית המדוברת בתחום המורפולוגיה והפונולוגיה מחזקים בדרך כלל את דבריהם בתופעות מקבילות מן המקרא ומנסים לקשר בין התהליכים של תקופות העברית. בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים החלה להתבלט השפעה מרובה של לשון הדיבור על לשון הכתב.
הערבית חדרה והשפיעה על העברית בכל התקופות החל ימי הביניים. בתקופה זו נכתבו בערבית כמה מהחיבורים הפילוסופיים והתורניים של גדולי ישראל – הרמב"ם, הרב סעדיה גאון ואחרים. בתהליך התרגום של יצירות אלו נוספו לעברית עשרות מילים וביטויים מערבית. בהמשך, אליעזר בן יהודה ראה בערבית שפה אחות לעברית וכשחיפש מקורות לחידוש מילים הרבה להשתמש במילים ובשורשים . אבל רובן לא נקלטו בסופו של דבר בשפה.
מטרתה של העבודה הנוכחית, הנה לסקור את תהליך חדירת הערבית ללשון העברית החדשה. הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.
בדיקת הספרות העוסקת בחדירת המרכיב הערבי לשפה העברית, החל מתקופת ימי הביניים, מעלה כי השפה העברית בכללותה הסתמכה ונבנתה על בסיס השפה הערבית. אומנם , היו אשר הסתייגו מהשפעתה של הלשון הערבית על השפה העברית במהלך הדורות וטענו כי השפה העברית הסתמכה על מקורות עבריים , על המקרא וכדומה.
כמו כן, נטען גם כי מרבית המילים אשר חודשו מהשפה הערבית, לא התקבלו בשפה העברית, או לא נקלטו בה. מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה וכן דוד ילין, ניסו להחדיר מילים ערביות רבות לשפה העברית, אך כאמור, מרביתן לא נקלטו.
מבוא
השפעת השפה הערבית על השפה העברית
- ההשפעה הערבית על השפה העברית בתקופת ימי הביניים
- המרכיב הערבי בספרות העברית הרבנית במזרח
- חדירת המרכיב הערבית בעברית בת ימנו
- חדירת המרכיב הערבי ליצירות עבריות
סיכום
ביבליוגרפיה