כבוד האדם (Menschenwürde) הוא הערך העליון שכל בני האדם מחזיקים בזכות אנושיותם – כלומר, בזכות טבעם הרציונלי, היותם יצורים המסוגלים לחשיבה רציונאלית, בחירות אוטונומיות ופעולות מוסריות . אלה הם יכולות, המולדות בטבע האנושי, המעניקות לכבוד ערך בסיסי ובלתי מנוכר של חיי האדם. לא ניתן לאבד את כבודו של האדם ולא להפחיתו.

עבודה זו מטרתה, לבחון את התפתחותה של ההגנה על זכויות חברתיות בישראל – הן מבחינת מעמדן בשיח הזכויות הכללי והן בהקשר להגנה על זכויות יסוד במשפט החוקתי הישראלי, תוך התמקדות בזכות לכבוד.

בשלהי מלחמת העולם השנייה ובתגובה ישירה לכך, הקהילה הבינלאומית בחרה להתחייב לסדר החברתי של זכויות האדם האוניברסליות, המבוסס על היסוד המוסרי של כבוד האדם: הכרה בלתי מוסמכת בערך המיוחס לכל אדם.

תחושת האימה והרס המלחמה רדפה את האנושות במשך שבעים השנים שלאחר מכן, וטיפחה מחויבות בינלאומית לכבוד האדם ולזכויות האדם

הדיון בזכויות החברתיות הוא בעל חשיבות סמלית מיוחדת, במלאת שבעים שנה להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם שביקשה להכיר במעמדן השווה של זכויות אלה לצדן של הזכויות האזרחיות והפוליטיות.

החוק כבוד האדם וחירותו, מטרתו "להגן על כבוד האדם וחירותו, כלומר,  כבוד האדם וחירותו,  בשנת 1998 יצר בסיס חוקי לשמירה על כבוד האדם וקבע כי לא ניתן לפגוע בכבוד האדם "אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". חוק יסוד כבוד האדם וחירותו משנת 1992 מונה זכויות מוחלטות.

במסגרת העבודה הנוכחית ידון חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, זכות כבוד האדם כזכות חוקתית ויוצג משפט משווה.

השאלה  הנבדקת היא מהו היקף הפריסה של עקרון ״כבוד האדם וחוק היסוד הקובע כי ״אין פוגעים בחייו, בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם״?