זכות ההתאגדות הינה זכותו של אדם לחבור לקולקטיב לשם הגשמת יעדים משותפים, דהיינו, זכותו של האדם לקדם את האינטרסים שלו באמצעות התארגנות קבוצתית.

העבודה הנוכחית בחנה כיצד באה לידי ביטוי זכות ההתאגדות כזכות יסוד דמוקרטית בישראל ?

זכות ההתאגדות הוכרה כזכות אדם הלכתית. דהיינו, על אף שזכות ההתאגדות לא נחקקה כזכות יסוד הרי שפסיקות בתי המשפט הכירו בה כזכות יסוד במשפט הישראלי וכזכות הראויה להגנה. כמו כן קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם זכות ההתאגדות הנה זכות חוקתית. על פי קביעת הנשיא ברק "הזכות להתאגד … תתרוקן מכל תוכן ממשי, אם התאגיד אשר יקום לא ייהנה מזכויות חוקתיות".

כאמור, זכות חוקתית נגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. חקיקה הפוגעת בזכויות חוקתיות נתונה לביקורת שיפוטית, ועליה להלום את ערכיה של מדינת ישראל, לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, אולם התאגיד איננו בעל הזכות כי אם בני האדם הפועלים באמצעותו לפיכך זכות ההתאגדות איננה זכות חוקתית שכן, הזכות החוקתית היא אך ורק של בני האדם שמסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות, ולא של התאגיד עצמו.

שאלת המחקר בעבודה הנוכחית בחנה כיצד באה לידי ביטוי זכות ההתאגדות כזכות יסוד דמוקרטית בישראל ?

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הפרת זכות ההתאגדות אינה תופעה שתעלם מחיינו. למעשה השינויים בשוק העבודה המודרני ובהם תהליכי מיקור חוץ, הפגיעה הכללית במעמדו של העובד, היחלשותם של איגודי העובדים, יצירת שכבה גדולה של עובדים בשכר נמוך וההפרות הבוטות של זכויות עובדים מצביעים על חולשתו של העובד המודרני. במצב כזה העובד חושש להתאגד, למרות שהוא זקוק לכך יותר מתמיד.