חסידי ההפרטה במהלך שנות ה-80- 90 ושנות ה-2000 דיברו על הגמשת שוק העבודה , אך בפועל ההפרטה הובילה לדחיקתם של עובדים רבים לעומת בעלי ההון בחברה הישראלית.

עבודה אקדמית הבוחנת כיצד הושפעו זכויות העובד בעקבות הפרטת ארגונים בישראל לעומת אנגליה ?

בישראל של שנות האלפיים יש מעט עבודה מאורגנת. כלומר, יש מעט עובדים מוגנים ובעלי זכויות כמו גמלה לעת זקנה או קביעות בעבודה ויותר עובדים זרים שנתונים כליל למרות מעסיקיהם.

ענפי משק שלמים אינם מכירים את הוועד המסורתי וכי  העובדים מתמודדים לבדם מול מעסיקיהם בלי סיוע של הוועד אשר בעבר הגן עליהם. לכאורה הם יכולים לפנות לסעד של בית משפט, אבל בפועל המעסיקים יוצאים שידם על העליונה בזירה המשפטית.

בריטניה היא הדוגמה המובהקת ביותר להפרטה, אשר הביאה את המושג לעולם (באנגלית – privatization) בראשית ימי שלטונה של תאצ'ר. עד 1997 הפריטו הממשלות השמרניות של תאצ'ר וג'ון מייג'ור את רוב השירותים והתעשיות שהיו בשליטה הממשלה, ובכלל זה את שירותי התחבורה, הגז, החשמל, המים והתקשורת.

מטרתה של העבודה הנוכחי הייתה לבחון את השפעתה של ההפרטה על זכויותיהם של העובדים: ישראל לעומת אנגליה.

בחינת השלכות ההפרטה על זכויות העובדים (אנגליה וישראל) תיערך באמצעות ספרות וחקקיה בנדון.

בדיקת השפעת ההפרטה גם על זכויות העובד בישראל, העלתה  כי העובדים בחברות ממשלתיות מתוגמלים בעת הפרטת חברות ממשלתיות וכי נהוג להאריך את עבודתם וליצור רשת בטחון של תנאי פרישה לעובדים אם יפוטרו ע"י החברה לאחר ההפרטה.

באנגליה,  החקיקה מאפשרת לעובדים לתבוע את זכויותיהם באופן פרטי וגם דרך תאגידי עובדים, אך בפועל המחקר מלמד כי זכויותיהם של העובדים באנגליה לא נפגעו וכי הממשל שהוביל את ההפרטה דאג לעובדים בבינת תנאים ושכר והתוצאה עלייה בפריון ובשביעות רצון העובדים לאחר ההפרטה.