חוק עבודת נשים קובע כי אישה במהלך חופשת הלידה שלה לא זכאית לשכר עבודה ממעסיקה שכן דמי הלידה משולמים ליולדת ישירות על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא על ידי המעסיק. באשר לפיטורים בתקופת ההיריון, על העובדת לעבוד לפחות חצי שנה בטרם נכנסה להריון.

מחקר זה עוסק בזכויות נשים בהריון ולאחר הלידה.

חקר תפקידה של מדינת הרווחה בהגנה על עובדות הרות מלמד כי במדינות בעלות מדיניות משפחתית מפותחת שיעור הנשים בכוח העבודה הינו גבוה במיוחד, כאשר היקף ההריונות הגדל במקומות עבודה הביאו את המחוקק ליצור חקיקה מיוחדת המתחשבת בצרכי בריאות, בטיחות וזכויות עבודה שלנשים הרות.

הגישה השלטת במרבית המדינות, מפותחות ומתפתחות, היא שאין זה חוקי לפטר נשים הרות בשל ההיריון כאשר ניתן לראות כי הגישה קיימת במדינות אירופה, אמריקה, סקנדינביה ואף במדינות אפריקה וכך גם בישראל. החקיקה במדינות הללו מטרתה למנוע אפליה בהעסקה או בשכר.

העבודה הנוכחית בוחנת כיצד מדיניות הרווחה המשפחתית בישראל מונעת פיטורי נשים ותורמת לחזרתה למעגל העבודה לאחר הלידה?

במסגרת העבודה נבחנו זכויות האישה ההרה בתקופת ההיריון ולאחריו בכל הקשור לשוק העבודה, כלומר, כיצד החוק מגן על זכותה לשוב לעבודה, האם החוק נאכף והאם נשים הרות בישראל מצליחות לחזור למעגל העבודה ונהנות מגיבוי חוקי כפועל יוצא ממדיניות הרווחה המשפחתית בישראל.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי החקיקה הקיימת כיום אשר נועדה לשמור על מקומן ומעמדן של נשים בשוק העבודה להיות אפקטיבית גם בטח, כלומר לפעול לאכיפה, למודעות כלפי נשים בהריון ולחשיבות אודות החזרה למעגל התעסוקה. יש ליצור גם ההרתעה, המודעות, ודרכי ההתמודדות עם החקיקה הלכה למעשה.