מהגר עבודה הינו אדם העובר למדינה אחרת שאינו אזרח או תושב בה, הגירה זו בחלקה הגדול נובעת מהרצון למצוא עתיד טוב יותר ומקורות פרנסה במדינות המתועשות.

סקירת ספרות אשר עניינה במאפייני  זכויות מהגרי עבודה.

התופעה הגלובלית של הגירת עבודה ממדינות העולם השלישי לעולם הראשון מגיעה אל מדינת ישראל ותופסת תאוצה רבה החל משנות ה-90. מדינת ישראל, כמו מדינות אירופה בראשית ימי התופעה, ראתה בעובדים הזרים תופעה חולפת – כוח עבודה זול, זמין וזמני. בספטמבר 2002 כשמספר מהגרי העבודה הגיע לשיאו החלה הממשלה בגירוש המונים.

גירוש חסר תקדים זה נומק בכך שצריך לפנות מקומות תעסוקה למובטלים ישראליים. מן האמור עולה כי המדיניות כיום כלפי מהגרי עבודה לישראל אינה תולדה של התמודדות מתוכננת ושל מדיניות מוסכמת מתוך ראייה ארוכת טווח ומהגרי העבודה מצויים בצומת ציבורית שבה נפגשים אינטרסים כלכליים ופוליטיים.

המדיניות הממשלתית למעשה מאפשרת ואף מעודדת את רמיסת זכויותיהם עד כדי יצירת עבדות מודרנית וסחר בבני אדם. באופן טיפוסי, עיצובה של מדיניות הגירה נתון בידיהן של ממשלות, השליטה על זרם הנכנסים למדינה נתפשת כאחת הפררוגטיבות המרכזיות של הריבונות המדינתית, כפי שכתב בית המשפט העליון באחת הפרשות: "מדינה, כל מדינה, מוסמכת ורשאית לקבוע אלו זרים יבואו בשעריה, אלו מהם ישהו בתחומה, ומוסמכת ורשאית היא להרחיק מתחומיה זרים שאינם רצויים לה…"(בג"צ 4370/01).

ההחלטה על כניסתם של העובדים הזרים התקבלה כאמור,  במחצית הראשונה של שנות ה 90-  בעקבות אי-סדירות הגעתם של עובדים מהשטחים.

עם כניסתם של העובדים הזרים לא הוכנה תוכנית ממלכתית לטיפול בתנאי העובדים הזרים ובזכויותיהם  והזרז העיקרי לנקיטת מדיניות ממשלתית בנושא העובדים הזרים היה התגברות האבטלה והמיתון המתמשך במשק הישראלי מאז שנת 1996.

סוגיית ההגירה על היבטיה השונים – מהגרים, עובדים זרים, שוהים לא-חוקיים ופליטים – נמצאת מזה שנים אחדות על סדר היום הציבורי והפוליטי ברוב המדינות המבוססות.