העבודה הנוכחית בחנה מהי התרומה של שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים למסגרות החינוך הרגיל. הבדיקה כללה סקירת ספרות הדנה במושג צרכים מיוחדים והחקיקה בישראל במהות השילוב ותרומתו, בחוק השילוב והקשיים בשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות ובתפקיד המורה בשילוב ובית הספר.

בישראל חוק השילוב בשנת 1988 קבע כי ילדים עם צרכים מיוחדים זכאים לשילוב על פי החלטת ועדת שילוב ובצד זה זכאים לתוספת של שעות הוראה ולתוספת שירותים מיוחדים. בפועל נוצר מצב שבו לא התקבלו משאבים מספקים לצורך שילוב במערכת הרגילה (ליבוביץ, 2005).

בשנת 2007, הוקמה ועדת דורנר, היא הועדה הציבורית לבחינת מדיניות משרד החינוך בתחומי החינוך המיוחד. הועדה הוקמה בעקבות טענות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר טענו כי משרד החינוך מאפשר שילוב אך אינו מעודדו ואינו מכיר בזכות ההורים הנ"ל לבחור את המסגרת המתאימה לילדיהם. בוועדת דורנר נמצא כי נוצרה הבחנה מפלה בין ילדים בעלי צרכים מיוחדים הלומדים במסגרות חינוך מיוחד כוללני לבין אלו שבמסגרות המשלבות, כשהראשונים זוכים להקצאת משאבים גדולה יותר (בר סימן טוב, מרום וקורן, 2006). לאור האמור לעיל העבודה הנוכחית תבחן מהי התרומה של שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים למסגרות החינוך הרגיל ?

ממצאי הספרות העלו כי על אף החקיקה התומכת בזכות להשתלב, תומכת בזכויות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, מחייבת תקציבים, הכשרה וכלים לצורך שילוב מיטבי, כיום אין עמידה בסעיפי  חוק השילוב. גם וועדת דורנר שהתריעה אודות הליקויים והמליצה על מתן משאבים והרחבת זכות הבחירה של ההורה לילד בעל צרכים מיוחדים , לא הצליחה לייצר שינוי המוביל לשילוב אפקטיבי.  כמו כן, תרומת השילוב ידועה והוכחה בספרות כתורמת מבחינה פדגוגית, קוגניטיבית וערכית עבור הקהילה הבית ספרית בכללותה.