סקירת ספרות הדנה בתרומה של שילוב המחשב בחינוך בתהליכי למידה ודרכי הוראה.

קיימת הסכמה רחבה בקרב אנשי חינוך מודרניים רבים שלפיה ישנם חשיבות רבה לשימוש בטכנולוגיה במערכת החינוך. ההנחה היא שטכנולוגיה חינוכית כשירה ומותאמת לצרכים של תלמידים ומורים שונים, כוח לחולל שינוי בתהליכים לימודיים לצד ההשפעות על איכות הלמידה ותוצריה. יחד עם זאת, לשילוב טכנולוגיות בהוראה יש מטרות פדגוגיות, חברתיות וכלכליות, ובהן: העלאת רמת הביצועים בלמידה, הגדלת נגישות לסביבת הלמידה, יצירה של סביבת למידה המאפשרת תמיכה חברתית והפחתת עלויות (אוסטר-לוינץ ורותם, 2006).

בנוסף, הטכנולוגיה מפתחת מבחינה קוגניטיבית ומרחיבה סוגים מסוימים של כישורים מנטאליים. הטכנולוגיה יכולה לעורר מצב של סקרנות ומחשבה אצל הלומדים. כמו כן, שימוש שוטף באמצעים טכנולוגים מעניק לתלמידים מיומנויות הכרחיות בעולם הדיגיטלי ותמיכה בלמידה אישית ושיתופית. כל זה נעשה על ידי מתן האפשרות לתלמיד לעסוק בחומרים אותנטיים, ללמוד מולטימדיה ולהשתמש בספרים דיגיטליים בתוך הכיתה, להחליט על עדיפויותיו בהתחשב במגבלות, לתכנן, לעשות, להשתמש, להעריך את הפעילויות והתפוקות הכרוכות בכך וללמוד להיות ריבון על מעשיו ((Huang, Liang, Su, & Chen, 2012).

סקירת ספרות זו עניינה בנושאים : המחשב ככלי פדגוגי,מאפיינים ,תאוריות ,הוראה בכיתה מתוקשבת – מודל Tpack ,השפעת עמדות של מורים על שילוב המחשב בהוראה ,סוגים.