במהלך שנות המדינה עברו גני הילדים גלגולים שונים, קשיים, שינויים בתפיסה החינוכית , במטרות ובדרכי העבודה.

במסגרת עבודה זו, נבחנת התפתחות גני הילדים בהתיישבות העובדת.

הגננות , בנות העלייה הראשונה ( 1882 – 1903 ), הגיעו ממזרח אירופה ממשפחות ציוניות מסורתיות ומבוססות מבחינה כלכלית. חלקן היו תלמידות מצטיינות ולכן נשלחו על ידי הברון רוטשילד ללמודי הוראה בצרפת. בין התלמידות שנשלחו היו מרים לקסר – גננת ראשונה בזיכרון יעקוב ואסתר שפיר – גננת ראשונה בראשון לציון.
הגננות בתקופת העלייה השנייה הגיעו גם הן ברובן ממזרח אירופה, הן היו ציוניות ורובן הגיעו לאחר הכשרה בסמינר לגננות. הן השתלבו בביתי ספר להדרכת גנות ובגני ילדים ברחבי הארץ וקידמו את גני הילדים למרות הקשיים הכרוכים בכך .
גן הילדים העברי בתקופת הישוב עיצב מסגרת חינוכית המהווה תשתית למערכת החינוך המודרנית ומשפיעה על תפקודו של גן הילדים עד היום.

עבודה זו סוקרת את התפתחות הגן העברי בהתיישבות העובדת וכן בחינת הקמתו של הקיבוץ – עקרונותיו, קשיו ותלאותיו.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הפעילות החינוכית על תוכניותיה מטרותיה ושיטות העבודה בגני הילדים הלכה והתגבשה במהלך השנים כאשר היא נבנית על כמה יסודות מרכזיים: על פי תפיסות החינוך המודרני, למען המטרות הציוניות לאומיות, למען העזרה למשפחות משכבות מצוקה ולמען קידום הפמיניזם בארץ ישראל.