בענף פועלות חברות רבות, בשוק הלוקאלי והבינלאומי, כאשר החברות החשובות והעיקריות בארץ הן: רפא"ל, אלביט, תעשייה אווירית, תדיראן קשר, אלת"א. בחו"ל ניתן למצוא חברות ענק כגון: בואינג (BOEING), לוקהיד מרטין (LOCKHEED MARTIN), רייטהון (RAYTEON), ואחרות.

עבודת סמינריון זו בוחנת היבטים המוסריים והעסקיים בפיתוח אמצעי ביטחון חדשים ע"י התעשיות הביטחוניות בישראל ומכירתם בשוק הבן לאומי.

רפא"ל לדוגמה, הוקמה בשנת 1948, והייתה אחת החברות הביטחוניות הגדולות בארץ. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים צרפת הטילה איסור ("אמברגו") על אספקת נשק ומוצרי אלקטרוניקה לישראל. איסור זה גרם לפיתוח משמעותי של חברות כמו: תדיראן, רפא"ל, אלביט, והתעשייה האווירית-כחלק מיוזמת משרד הביטחון לצמצם את תלותה של ישראל בספקים חיצוניים.

שנות השמונים התאפיינו בשינויים דרמטיים בתעשייה הביטחונית ובעולם כולו שכללו: התפרקותה של ברית המועצות, צמיחתה של סין, מהפכת התקשורת העולמית, מהפיכת התקשורת הסלולרית, הורדת חומות ההגנה של מדינות ומעבר לשער חליפי נייד. יצוא הנשק ממדינת ישראל למדינות זרות פחת, והיינו עדים להפרטות של חברות וקיבוצים.

ישראל כמו מרבית המדינות העוסקות ביצוא מערכות נשק, ניצבת בפני הדילמה של איזון בין השמירה על ערכים מוסריים ואנושיים שיצוא נשק מחייב והשלכותיו (שימוש שלילי בנשק בקרב מדינות כמו אפריקה) לבין מימוש היתרונות הכלכליים, הטכנולוגיים, והמדיניים אשר יצוא הנשק מעניק. מעבר לכך, היצוא הביטחוני מהווה מנוף להקמתם ומיסודם של קשרים מדיניים.

השאלה המוסרית מתייחסת לשאלה האם ייצור נשק תואם את זכויות האדם והאם הוא תואם את כבוד האדם? האם ייצור נשק בישראל  פועל על פי חוק? והאם האינטרסים הכלכליים לבדם, עומדים בבסיס ייצוא וייצור נשק בישראל?

מטרתה של עבודה זו הייתה לבחון האם התביעה למוסר בעסקים במסגרת פיתוח מוצרים בתעשיות ביטחוניות פירוש הדבר כי פיקוח על השימוש במוצרים אלו למטרות הגנה ושלום קודמת לכול אינטרס עסקי, ואם כן, האם ניתן ליישב בין תביעה זו לבין האינטרס העסקי כלכלי ?

מהבחינה התיאורטית עולה כי  ייצוא ופיתוח נשק הינו מוסרי, שכן הוא פועל למען החברה, למען רבים ולמען שלום עולמי, בהתייחס להשלכות ההרתעה של קיומו של נשק בידי מדינות. השיקול המוסרי-אנושי אינו השיקול המנחה את החברה, שכן הניזוקים הם מעטים ואילו המרוויחים הם רבים ומהווים את כלל החברה.