דגם המשפחה היהודית בשנים שבין שתי מלחמות עולם בפולין הושפע מגורמים שונים, כאשר חייהם של הגברים והנשים היהודיים לפני המלחמה התנהלו לפי דגמים מגדרים מסורתיים.

סקירה זו מסבירה מהי התמודדות ודרכיה, התמודדות נשים בעת מלחמה והתמודדותן בתקופת השואה. כמו כן, נוגעת בהרחבה בהבדלים המגדריים, בסטריאוטיפים השונים ובפמיניזם וגלגוליו.

התמודדות מוגדרת כמנגנון המתווך בין הלחץ לתוצאות ההסתגלות אליו.

דרכי ההתמודדות של האדם עם מצב הלחץ הן בעלות השפעה על תחושת הרווחה הפיזית, הפסיכולוגית והחברתית, שכן תחושות אלה משפיעות על חווית הלחץ ועל ההסתגלות.

ככלל, קיימים דפוסים ומבנים פסיכיאטריים שונים של נשים לעומת גברים. הבדלים בין גברים לנשים לגבי הפרעות ספציפיות נמצאו במגוון תגובות כגון: בתקופת הילדות נשים סובלות פי שניים מגברים מהפרעות חרדה,  בגיל ההתבגרות נשים מדווחות יותר מגברים על דיכאון והפרעות אכילה.

השיח התקשורתי המקובל בגרמניה ובמדינות אירופה אחרות בתקופת מלחמת העולם  הראשונה אודות הנשים, הציג את התגייסותן למען המאמץ המלחמתי ואת השתלבותן  כחלק אינטגרלי בחברה, דהיינו, הרחבת השירותים שהן נותנות בתחום תפקידיהן בבית אל כלל החברה. הן קיבלו את ההפרדה בין חזית לעורף כמקבילה לחלוקה המוכרת של גברים-נשים ובמסגרת זו לקחו על עצמן תפקידים של סעד. הוצגו האפיונים "הנשיים" של אימהות ונכונות להקרבה.

מחקרים רבים ניסו לבחון האם הסבל הנשי בשואה הנו בעל מאפיינים ייחודיים? חוקרים מתחום המגדר העלו שאלה זו לדיון אקדמי ואכן המחקרים השונים שמתפרסמים מעידים יותר ויותר כי ישנם מאפיינים ייחודים לנשים יהודיות, כקבוצה ייחודית בשואה. מאפייני הסבל הייחודיים נעוצים ככל הנראה מההבדלים המגדריים הקיימים בין נשים לגבים וכן באים לידי ביטוי בחוויה הנשית השונה מן החוויה הגברית