על אף העובדה כי תדמיתה של ישראל שלילית , החל משנות ה-70 בעיקר, אין פרשיית וענונו פגעה בתדמיתה באופן משמעותי, אלא חיזקה את כוחה . ההסברה הישראלית, הצליחה ליצור לוענונו תדמית שלילית , של אדם הבוגד בארצו וחושף סודות ולכן התמיכה שלה ציפה וענונו מדעת הקהל העולמית, לא התקבלה

סקירת ספרות זו דנה בשאלה  כיצד התמודדה הממשלה במצבי משבר תדמיתי?

מעורבותה של ישראל עם טכנולוגיה גרעינית החלה עם הקמת המדינה ב- 1948. הדיון בנושא פיתוח נשק גרעיני עלה על סדר היום עם תום מלחמת השחרור. מנהיגיה של מדינת ישראל הצעירה (דוד בן־גוריון, שמעון פרס ויגאל אלון) הגיעו למסקנה כי על ישראל להשיג כוח גרעיני על מנת להרתיע את המדינות הערביות שהקיפו אותה מניסיונות להביא לידי השמדתה.

למרות שבמשך 30 שנה ישראל עסקה במרץ בפיתוח גרעיני, כל ראשי הממשלה דבקו במדיניות העמימות הגרעינית. עמימות גרעינית היא מצב שבו אין אישור רשמי ליכולתה הגרעינית של המדינה ועם זאת ישנה הכרה  בקיומה של יכולת זו, באופן המשפיע על תפיסותיהן של מדינות אחרות ועל מעשיהן.

בשנת 1986 נחשפו פרטים ותמונות אודות הכור הישראלי על ידי עובד הכור לשעבר, מרדכי וענונו.

מרדכי ואנונו, עבד כטכנאי בכור במשך תשע שנים ולכן הצליח לתאר בפני העיתון הלונדוני  את  המבנה של מרכז המחקר הגרעיני. על מידת החומרה שבה התייחס הממסד הישראלי להדלפה הביטחונית אפשר להסיק מהעובדה שהמוסד חטף את ואנונו באירופה והביאו לארץ על מנת להעמידו לדין באשמת ריגול ובגידה

בחינת דעת הקהל הישראלית בעקבות חשיפת וענונו, העלתה כי  מרבית הישראלים האמינו ממילא שישראל מחזיקה בפצצה. יתר על כן, מרבית מהישראלים מאמינים כי ישראל היא כבר בעלת נשק גרעיני ותומכים בהחזקת הפצצה

נראה כי , חשיפת העובדה כי לישראל נשק גרעיני , לא פגעה בתדמיתה, נהפוך הוא , החשיפה הובילה לכוח הרתעה משמעותי כנגד מדינות ערב  ומדינות רבות לא צידדו בוענונו ורעיונותיו, על מנת שלא לסכן את יחסים עם ישראל.