סרבנות הנה התנגדות מטעמי מצפון או מוסר לבצע פעולה מסוימת על פי חוק , כאשר הזכות לסרב מבחינה מצפונית, מוסרית או דתית הנה מרכזית בחברה דמוקרטית. הדילמה הבסיסית של סרבנות מצפונית היא לאפשר לפרט להימנע מפעולה מסוימת על פי החוק.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בהתמודדות מדינה בעלת ערכים דמוקרטיים-ליברליים עם מרי אזרחי-תופעת הסרבנות בישראל.

סרבנות מצפונית מתקבלת בחברה לצורך שמירה על טוהר מידות, יושרה מוסרית כאשר  שמירה על יושרה מוסרית פירושה להיות נאמן כלפי שיקולים, רעיונות ועקרונות מוסריים בסיסיים, ואת היכולת לחיות ולפעול בהתאם לשיקולים אלו.

מלבד הסרבנות מטעמי מצפון קיימת הסרבנות הסלקטיבית: "זוהי סרבנות גיוס, שיסודה בנימוקים אידיאולוגיים-פוליטיים שלא להילחם במקום מסוים, וההכרה בה פוגעת בתקינות ההליך הדמוקרטי של המערכת השלטונית בישראל בקבלת החלטותיה, וגורמת היא לאפליה בתחום הגיוס הצבאי.

מרי אזרחי מוגדר כ"פעולה ציבורית בלתי אלימה, מצפונית אך פוליטית ומנוגדת לחוק, הנעשית בדרך כלל כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה.

משטר דמוקרטי מתבסס, בית השאר על שלטון החוק ועל הציות לחוק, כאשר מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית מציגה שלטון חוק כמערכת עצמאית המחייבת שמירה על זכויות אדם  זכויות הרוב וזכויות המיעוט.

זכויות אדם הן אחד המכשירים המוסריים יוצאי הדופן של כל הזמנים. במהלך השנים האחרונות, הוצעו שתי גישות עיקריות לחשיבה על זכויות האדם.