התנועה האסלאמית בישראל, נוסדה בשנת 1972 ומטרתה הייתה להוביל לשובם ל ערבים מוסלמים לחיק האסלאם. באמצעות התנועה האסלאמית, החלו ערבים מוסלמים לפתח זהות ערבית – אסלאמית בישראל, זהות שעד כה לא הייתה ברורה להם. מקביל להפלייתם המתמשכת של המיעוט הערבי וחוסר היכולת או חוסר הרצון של ממשלת ישראל לפעול כנגד אי השוויון הכלכלי בין ערבים ויהודים, הובילו לפעילותה התוססת של התנועה הלאומית

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הגורמים התחזקות התנועה האסלאמית בישראל – 1970-2010 ?

הפער הכלכלי בין המגזר היהודי למגזר הערבי נמשך לאורך העשורים הבאים למדינת ישראל ועד ימינו אנו. למשל השכר הממוצע החודשי  בבית הערבי הנו כמעט כמחצית מהשכר החודשי בבית היהודי ובבחינת תחולת עוני , אחוז העוני בקרב האוכלוסייה גבוה פי כמה וכמה מהעוני בקרב האוכלוסייה היהודית.

המגזר הערבי נאלץ לחפש מקורות פרנסה חלופיים עקב צמצום השטח החקלאי ועקב היותו חסר השכלה וחסר כול התמחות מקצועית מעמדו הכלכלי הורע והנציח את האפליה והקיפוח. המגזר הערבי ניסה להיאבק במגמות ההפקעה של הממשלה, אך ללא כול הצלחה ממשית.

לאור מציאות חייו של המיעוט הערבי-מוסלמי במדינה: מיעוט החי במדינה יהודית שבה רוב יהודי והגמוניה פוליטית ותרבותית יהודית התפתח והתחזק האסלאם הפוליטי בישראל, כאשר מאפייני האסלאם הפוליטי בישראל והתנועה האסלאמית הם תוצאה של מציאות חייו הכלכלית והבלתי שוויונית של המיעוט הערבי-מוסלמי

התנועה האסלאמית בישראל חוללה שינוי יסודי בהשקפת עולמם ובאורח חייהם של הערבים בישראל באמצעות חדירה למרבית תחומי החיים, שאפשרה את הבניית זהותם האסלאמית. בשונה מתנועת החמאס בשטחים, לא בחרה התנועה האסלאמית בזהות אסלאמית אקסלוסיבית, אלא הכירה בקיומם של מעגלי זהות אחרים המתקיימים לצדה: ערבי, פלסטיני, ישראלי וכלל אנושי.