העבודה בישראל אינה נחלקת באופן שווה בין האוכלוסיות במדינה. ניכרים הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים, רמות השכלה, תושבי עיירות פיתוח לתושבי המרכז וקיימים הבדלים בשיעור האבטלה בין אזור גיאוגרפי אחד למשנהו .אי השוויון מאפיין במידה רבה את האוכלוסייה הערבית בישראל מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ותעסוקתית.

עבודה זו עניינה בגורמים המשפיעים על מאפייני יציאת גברים ערבים לעבודה.

תפיסתה של הכלכלה הדואלית גורסת כי השוק מחולק לשתי כלכלות נפרדות. בסקטור המרכז נמצאות פירמידות גדולות עתירות הון, חזקות ובעלות יכולת לשלוט בשוק, לקבוע מחירים וכדומה וישנן הפירמידות בפריפריה הכלכלית העומדות בפני תנאי שוק שונים לחלוטין. אין להן שליטה ויכולת השפעה על השוק, הן מעסיקות פחות עובדים ופגיעות יותר להשפעת כוחות השוק
היחסים בין שני הסקטורים מאופיינים בתלות של סקטור הפריפריה בסקטור המרכז. בתקופות שפל המשתייכות לסקטור המרכז כמעט ואין חשים בהשלכותיו ואילו בתקופות שפל המשתייכות לסקטור הפריפריה חשים בו ביתר שאת, כאשר הם מקטינים או מצמצמים לחלוטין את פעילותם. שוק העבודה אם כן, מגלם בתוכו היבטים של אי שוויון מטרת עבודה זו הייתה לבחון את הגורמים להשתתפות גברים ערבים בכוח עבודה בישראל בהתייחס למשתנים הבאים: השתייכות דתית (נוצריות/מוסלמיות/דרוזיות(, השכלה ( שנות לימוד) , מספר ילדים ומקום מגורים (כפר/עיר).

שיעור התעסוקה הארצי בקרב ערבים נבחן תוך התייחסות למשתנים הבאים : השכלה מגורים, השתייכות דתית (מוסלמים,נוצרים, דרוזים) ומספר ילדים.

ממצאי המחקר מלמדים כי המשתנים : השתייכות דתית, השכלה, מקום המגורים ומספר הילדים, משפיעים על השתתפות הגבר הערבי בכוח העבודה. כאמור, בעבודה זו צוין כי אי השוויון בין ערבים ליהודים חולש על שוק העבודה וכי מבחינה תעסוקתית , המגזר הערבי מקופח ולכן לדעת עורך העבודה יש לתת את הדעת למשתנים שנסקרו במחקר זה ,ללמוד אותם ולמצוא פתרונות מתאימים על מנת לאפשר לגברים ערבים רבים יותר להשתתף בשוק העבודה ולהקל במעט על הקשיים הסובבים אותן מעצם היות מיעוט מופלה במדינת ישראל נשים.