מאז גלות יהודי תימן מישראל, ציפו יהודי תימן לשוב לישראל. הם ניסו לעלות יחידים וקבוצות, בתקופת האסלאם, בימי הביניים ובמאות הט"ז והי"ח.  עליית יהודים מתימן לארץ ישראל לא פסקה גם לאחר הגלות והחורבן.

שאלת המחקר: כיצד השתלבו העולות מתימן מבחינה תרבותית ותעסוקתית בתקופת היישוב (עלייה ראשונה ושנייה ועלייה בשנות ה-30 )?

יהדות תימן הייתה קהילה עתיקה, דתית ומשיחית, אשר במשך אלפיים שנה נשאה עיניה לציון בעדן שבתימן התפתחה קהילה יהודית משגשגת  כאשר ברובע היהודי בעדן היו ארבעה רחובות ועד שנת 1948 גרו בו יהודים בלבד.  יהודי עדן  עסקו בעיקר בצורפות, מסחר ופקידות. נוסף למשק הפרטי היו מפעלים כלכליים בהנהלת הקהילה היהודית. בתימן, היהודים כמעט ולא עסקו בחקלאות, אף שהיו יהודים בעלי קרקעות, אך אלו החכירו את הקרקע למוסלמי שעיבד אותה. עם הכיבוש הבריטי בשנת 1839 זכתה הקהילה היהודית בתימן לזכויות אזרח ללא אפלייה, עם זאת השנאה כלפי היהודי הטביעה את חותמה על יהודי תימן במשך מאות שנים.

הגירה מתימן החלה בשנת 1881, והמשיכה כמעט ללא הפרעה עד שנת 1914. כ -10% מיהודי תימן עזבו והם הגיעו לארץ ישראל בגלים: בין השנים 1881 – 1882 עזבו כ -30 משפחות יהודיות את צנעא וכמה יישובים סמוכים, אחרי גל זה הגיעו יהודים נוספים ממרכז תימן, שהמשיכו לעבור לארץ ישראל עד שנת 1914, לפני מלחמת העולם הראשונה היה גל נוסף שהחל בשנת 1906 ונמשך עד 1914. מאות יהודי תימן עשו את דרכם לארץ הקודש, ובחרו להתיישב במושבות החקלאיות. עליית  יהדות תימן חוותה סבל קיצוני, פיזית ונפשית, ושיעור התמותה היה גבוה

בדיקת השתלבות העולות מתימן מבחינה תרבותית ותעסוקתית בתקופת היישוב (עלייה ראשונה ושנייה), תיערך בהתאם לחלוקת הפרקים הבאים: סקירת עלייה ראשונה ושנייה מתימן, הפרק השני ידון בעולות מתימן, מאפיינים תרבותיים, מעמד ומגדר  והפרק השלישי ידון בהשתלבות העולות מתימן מבחינה תרבותית ותעסוקתית.