אחת האלטרנטיבות העומדות בפני אותו משקיע, היא לשים את כספו בתעודות הסל ולהרוויח בכך גמישות ומהירות הכרוכות במסחר הרציף של תעודות הסל.

השאלה הנשאלת היא האם השקעה בקרנות נאמנות ממזערת את הסיכון לעומת ההשקעה בתעודות סל ?

באופן מסורתי משקיע המעוניין להיכנס להשקעה במניות הנסחרות במדד מסוים או בסקטור מסוים, קונה קרן נאמנות שגובה ממנו דמי ניהול שנתיים בגובה 4% – 1% לשנה, תמורת דמי ניהול אלו מצפה המשקיע לפזר את השקעתו בין המניות המרכיבות את אותו מדד ומקווה להשיג תשואה עודפת על המדד תוך חיסכון בעלויות ופיזור השקעתו המאפשרת ירידה בסיכון. אחת האלטרנטיבות העומדות בפני אותו משקיע, היא לשים את כספו בתעודות הסל ולהרוויח בכך גמישות ומהירות הכרוכות במסחר הרציף של תעודות הסל.

השאלה הנשאלת היא האם השקעה בקרנות נאמנות ממזערת את הסיכון לעומת ההשקעה בתעודות סל ?

במסגרת העבודה נבחנו הנושאים הבאים:
1. האם ביכולתו של מנהל ההשקעות להכות את המדדים בקרנות הנאמנות לאורך זמן ככל שמרחיבים את טווח הזמן כך נשארות פחות קרנות אשר צברו תשואה עודפת על פני מדד הייחוס שלהן ולכן ניתן להסיק שהשקעה לאורך זמן מגבירה את הסיכון בקרנות נאמנות בהשוואה לתעודות סל ?

2. האם התנהגות תשואות קרנות הנאמנות הינה מקרית ולא שיטתית, משמע שהסיכון בהשקעה במוצר זה גבוה מהשקעה בתעודות סל?

3. האם תעודות הסל מניבות תשואות עודפות על קרנות הנאמנות המנסות להכות את המדדים.

4. האם קיימת תופעת ה "ידיים חמות" , כלומר האים מנהל שהשיג תשואה עודפת בשנה מסוימת , בהכרח יתמיד ביכולת זו ובעקבות כך יגביר את הסיכון שבהשקעה לטווח ארוך?