מבנה בעלות ושליטה בחברה מלמד על השפעת בעל השליטה בחברה בקביעת מדיניותה ובכלל זה קביעת מדיניות הדיבידנד בחברה המהווה את מדיניות החברה ביחס לגובה הדיבידנד לבעלי המניות.

העבודה הנוכחית עניינה הוא השפעת שיעור השליטה וגודל המינוף על מדיניות דיבידנד: היבטים תיאורטיים ואמפיריים.

מדיניות דיבידנד היא אחד הנושאים החשובים ביותר להתייחסות נרחבת בספרות פיננסית מודרנית ואחד אחד הנושאים שנחקרו באינטנסיביות בהתייחס למימון חברות. ניתן להגדיר מדיניות דיבידנד כמדיניות החברה ביחס לגובה הדיבידנד לבעלי המניות.

גודל, גיל, ורווחיות של החברה הם הגורמים העיקריים למדיניות דיבידנד בקרב חברות .בנוסף, פוטנציאל צמיחה, אי ודאות של תזרים מזומנים, מבנה ממשל, סיכונים פיננסיים מהווים גם גורמים המשפיעים על מדיניות הדיבידנד .הספרות המחקרית מעלה כי שיעור שליטה גבוה ומינוף גבוה משפיע באופן שלילי על מדיניות הדיבידנדים.

הבדיקה כללה 60 מקרים בהם פורסמה הודעה על חלוקת דיבידנד . בחינת השערת המחקר לפיה ככל שאחוז השליטה גבוה יותר וככל שהמנוף גבוה יותר, בעל השליטה ירצה למשוך פחות דיבידנד. כאשר יש שליטה נמוכה, בעל השליטה ירצה למשוך יותר דיבידנד, התבצעה באמצעות מודל של רגרסיה לינארית.

הספרות המחקרית מעלה כי שיעור שליטה גבוה ומינוף גבוה משפיע באופן שלילי על מדיניות הדיבידנדים.