הערכה היא מונח רחב המוגדר כתהליך לקבלת מידע המשמש לקבלת החלטות לגבי תלמידים; תכניות לימודים ומדיניות חינוכית. הערכה היא שיטה מדעית להערכת איכות ההוראה ותוצאת הלמידה.

סקירת הספרות הנוכחית דנה בסוגיות של השפעת שיטות הערכה חלופיות על הישגי התלמידים.

הערכה יעילה היא כמו מראה, מכיוון שהיא מזינה בזמן את המידע של הוראה ולמידה, וגורם למורים ולתלמידים לראות את ההישגים והחסרונות בבירור ולשפר את ההוראה והלמידה. ככלל, להערכה יש ארבעה יעדים: לבצע מחקר הוראה, להבין את התקדמות הלמידה של התלמידים, להנחות את ההוראה ולשקף את מקרה ההוראה והלמידה האולטימטיבי

כחלק מהכנסת שינויים במערכת החינוך, גבר העניין בפילוסופיית הלמידה הקונסטרוקטיביסטית והלמידה הפעילה, כאשר לשיטות הערכה חלופיות יש מקום חשוב בתכניות הלימודים החדשות. ההנחה היא כי ניתן להשיג יעדים  במסגרת שיטת למידה פעילה רק אם יעשה שימוש גם  בשיטות הערכה חלופיות.

מגמות במערכת חינוך מעודדות את השימוש בכלי הערכה אלטרנטיביים בכיתה. על כן, ישנה חשיבות רבה להבין כיצד ההערכה האלטרנטיבית משפיעה על התוצאות האקדמיות של התלמידים ואילו הן הטכניקות יעילות ביותר. מחקר זה נועד לבחון את ההשפעה של טכניקות הערכה חלופיות על ההישגים. הספ

כיום, כפועל יוצא מהתיאוריה הקונסטרוקטיביסטית, עקרונות החינוך ההומניסטי והלמידה  הפעילה, ישנן שיטות ההערכה האלטרנטיביות (הערכה משותפת, עצמית, עמיתים).  התיק מוגדר כאוסף תכליתי, מאורגן ושיטתי של מוצרי התלמידים המספר את סיפור המאמצים, ההתפתחויות וההישגים שלהם בתחומים ספציפיים.