משחקים וספורט הם מערכות חברתיות מוקטנות המספקות לילד הרבה חוויות שמקורן במסגרת של חוקים חברתיים מתואמים. סוגי פעילות גופנית לא תחרותית מסוימים עשויים לעודד התפתחות של אמפתיה, כאשר פעילות אשר דורשת תיאום ושיתוף פעולה מגבירים אמפתיה ורגישות כלפי האחר.

שאלת המחקר:  האם קיים קשר בין פעילות גופנית לבין מסוגלות עצמית בקרב נוער בסיכון?

שיעור החינוך הגופני והפעילות הספורטיבית, מובילים לחיזוק הקשר בין הילדים באמצעות המשחק להבטחת הצלחה, כלומר הפעילות הספורטיבית מאפשרת  הצלחה לכל וזהו תנאי חיוני להגברת המוטיבציה , לעמידה ולשיפור הדימוי העצמי.

מעבר לכך, כל פעילות ספורטיבית מעניקה לקבוצה זו או אחרת את האפשרות להשיג יעדים חברתיים ולימודיים. הנהלים והחוקים המהווים חלק בלתי נפרד מהפעילות הספורטיבית כגון כללי משחק ברורים המורים בין השאר על הוצאת התלמיד מהמשחק בהם הוא דחף את חברו יוצרים כללים ודרישות ברורים לשם התנהגות חברתית מסתגלת.

הישגים פיזיים וספורטיביים מובילים לפיתוח מסוגלות ולהעלאת הביטחון העצמי ולעלייה בדימוי הגוף, שיפור בהערכה העצמית וכל אלה גורמים לעליה ברמת ההישגים הספורטיביים, החברתיים והלימודיים. מכאן ניתן להבין גם כי פעילות גופנית משפיעה באופן חיובי על התחום הקוגניטיבי, כאשר פעילות גופנית עשויה להיות יעילה במיוחד בתקופת הילדות המוקדמת, בהיותה  משפרת את התפקוד הקוגניטיבי ומקדמת את בריאות המוח.

תוכניות כושר גופני יכולות לענות על צרכים רבים של בני נוער בסיכון. הוכח כי היישום של תכניות אימון גופני מובנות משפיע באופן חיובי על גורמי סיכון רבים להתנהגויות חמורות של בני נוער בסיכון, כגון הערכה עצמית מוגברת, רווחה מוגברת, רכישה מוגברת של "כישורי חיים" כמו הגדרת יעדים ותכנון, הפנמת ערכים וירידה בדיכאון ובחרדה.

שאלת החקר:  האם קיים קשר בין פעילות גופנית לבין מסוגלות עצמית בקרב נוער בסיכון?

השערת המחקר: קיים קשר חיובי בין פעילות גופנית לבין מסוגלות עצמית.

שיטת המחקר שנבחרה הינה כמותנית, ניתן לבצע מחקר גם בשיטה האיכותנית אך זה יגזול יותר זמן וכסף. בשיטה הכמותית התוצאות הן מהירות וניתנות ליישום באופן מיידי.

המחקר הנוכחי 30 נערים ונערות בתיכון המיועד לנוער בסיכון.

כלי המחקר

1. שאלון סוציו-דמוגרפי
2. מסוגלות למידה אקדמית
3. שאלון תדירות העיסוק בפעילויות גופנית