סקירת הספרות הנוכחית בוחנת מהי השפעת עבודתה הטיפולית של הדרמה תרפיסטית על האימהות שלה כלפי ילדיה.

כנקודת התחלה לדיון סוגיית האימהות בחברה המערבית והמודרנית אבקש להציג את עמדתו של הפסיכולוג זיגמונד פרויד, לפיה הבדלים ביולוגיים הם שמביאים לשוני בין גברים ונשים ולפיכך, מגדירים את מושג האימהות ולא תהליכי סוציאליזציה. מכאן, התאוריה הפסיכולוגית לאימהות, על פי פרויד גורסת כי האישה –האם היא אובייקט בלבד – מסורסת, מושפלת, פגומה ומפחידה, עם זאת לא ניתן לסלקה מן הזירה והיא נותרת בה כרוח מרחפת ולעתים אף רודפת ומאיימת. פרויד מציב את האם כאובייקט ומתכחש לקיומה הסובייקטיבי כאדם חושב ומרגיש. היא אינה קיימת כישות עצמאית, אלא מוצגת, מצד אחד, כדמות המסורה לילדיה ולסיפוק צרכיהם, ומצד שני, כדמות מסורסת ונחותה שכל ייעודה הוא לשמש מיכל פסיבי לדחפיו הליבידינליים של הילד.