בקרב משפחות אשר בהן ילדים עם ADHD וכן קשיים במערכות נמצאו קשיים ביכולת לפתור בעיות, , בתקשורת, בהיענות הרגשית, במעורבות הרגשית וכאן עלה גם כי קיימת בעיה ביחסי האנוש בקרב משפחות עם ילדי ADHD.

עבודת סמינריון זו בוחנת את השפעת מעורבות הורים על ילדים עם ADHD.

הורים לילדים עם ADHD דווחו על חוללות עצמית נמוכה ביכולתם לעזור לילדיהם ופחות זמן ואנרגיה במעורבות בלמידה של ילדיהם. אמהות לילדים עם ובלי ADHD דיווחו על רמת מעורבות נמוכה בבית. אבות לילדים עם ADHD דיווחו כי הם מנותקים מהילדים ומנושא הלמידה וכי ההתערבות שלהם באה לידי ביטוי באמצעות אינטראקציות של כפייה וענישה לעומת אבות עם ילדים ללא ADHD. ממצאים אלו מדגישים את הקשיים במעורבות ההורים בלמידה והצורך בשיתוף פעולה בין ההורה –הילד והמחנך בכל הקשור לטיפוח הלמידה וההישגים הלימודיים.

המטרה התיאורטית של עבודה זו לבחון את האפקטיביות של מעורבות הורים בקרב ילדים עם ADHD, לבדוק האם מעורבות מובילה להישגים גבוהים יותר של ילדיהם.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי שיתוף ההורים, משפר ומייעל הישגים חינוכיים ולימודיים של התלמידים . חשיבות רבה נודעת להבנת מורכבות היחסים בין הורים ומורי בית-הספר תוך הצבת גבולות ברורים בין מעורבותם להתערבותם של ההורים, ובכך לפגיעה בתחומם המקצועי של המורים. אחד מדפוסי המעורבות בקרב הורים מתייחס להורים כקובעי מטרות ומקבלי החלטות כלומר ההורים שותפים שווים בתהליכי קבלת החלטות בית-הספר.