החברה אינה אוהבת חריגים מכול סוג שהוא אם בשל צורה חיצונית ואם בשל רעיונות ודרכי התנהגות המערערים על הכללים והשגרה . חריגות בקרב ילדים מעוררת רגשות אשם מצד החברה מחד ותוקפנות כלפי החריג מאידך.

עבודה זו בוחנת את השפעת מדיניות השילוב על הדימוי החברתי של תלמידים לקויי למידה

החריגות מקיפה סוגים רבים מאוד של ילדים כאשר ישנם החריגים הנורמאליים : הבישן, התוקפני, הגאון, המרדן וחריגים הפגועים בגופם : צולע, המפגר, המגמגם. ישנה קבוצה נוספת : הילד העולה, הילד החדש בשכונה וכו. בספרות הילדים לא קיימת הכרה כלפי החריג כמות שהוא שכן על החריג לעשות משהו יוצא דופן על מנת שאלה שדחו אותו יקבלו אותו.

השאלה הנשאלת האם לילד החריג מקום במסגרת בהן ישנן ילדים רגילים. ובכל במהלך שנות ה- 80 במסגרת חוק החינוך המיוחד – תשמ"ח 1988 נקבע כי תינתן האפשרות ילדים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה.

חשיבותה של הסוגיה הנבחנת, נובעת מהעובדה כי ילדים בעלי לקויות למידה, מציגים בעיות רגשיות לאור הקשיים שלהם, בעיות רגשיות אלו תורמות להחמרת הקשיים. לכן חשוב לבחון באופן מעמיק את הדימוי החברתי והקשיים החברתיים, על מנת להעניק לילדים בעלי לקויות למידה את המענה האיכותי ביותר.

עבודה זו הנה עבודה הנה עבודה עיונית ולכן מתבססת על ספרות מקצועית (מאמרים וספרים) לצורך בחינת הסוגיה לעייל.

החלק הראשון של העבודה מוקדש לסקירת הספרות רלוונטית לקויות למידה, הגדרות ומאפיינים. החלק השני עוסק במשתנה דימוי עצמי-חברתי- מאפייניו וביטויו באוכלוסייה ובקרב ילדים. החלק השלישי כולל התייחסות למדינות השילוב והחלק הרביעי נותן מענה לשאלת המחקר לפיה נבחנת השאלה כיצד מדיניות השילוב עשויה להשפיע על הדימוי החברתי של תלמידים בעלי ליקויי למידה.