השאלה הנשאלת האם לילד החריג מקום במסגרת בהן ישנן ילדים רגילים. ובכל במהלך שנות ה- 80 במסגרת חוק החינוך המיוחד – תשמ"ח 1988 נקבע כי תינתן האפשרות ילדים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה
סקירת ספרות הבוחנת את השפעת מדיניות השילוב על הדימוי החברתי של תלמידים לקויי למידה.
השילוב, הינו מונח המוגדר כהצבת התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים בסביבה בית ספרית ובכיתות לחינוך רגיל ביחד עם התלמידים הרגילים בני גילם. תוכנית זו מעודדת את חברותו הפעילה של הילד בכיתה בפרט ובחברה בכלל. בתי ספר מספקים אווירה נורמאלית לשילוב בכך שילדים בעלי צרכים מיוחדים עשויים לבלות את מרבית היום בכיתות לחינוך רגיל בבתי ספר רגילים
הרעיון של השילוב התגבש בהשפעת הביקורת על הפניית ילדים בעלי צרכים מיוחדים למסגרות חינוך נפרדות. הטענות נגד מדיניות ההפרדה מתבססות על נימוקים שונים: הפרדת הילד החריג מבני גילו מדביקה עליו תווית שלילית. תווית זו משפיעה גם על ציפיות המורה ממנו. התלמיד מפנים את הציפיות הנמוכות של המורה ומתנהג על פיהן ואינו מגיע להישגים. התווית השלילית מלווה את הילד כל ימיו ומקשה על שילובו החברתי גם בעתיד
שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בהגדרתו הכללית מושפע מהרבה גורמים וכדי לבצעו יש לפעול בשלושה מישורים: ארגון בית הספר, הילד עצמו והכשרת המורה.
רוב המחקרים מצביעים על כך שהמורה מהווה דמות מפתח להצלחת השילוב. בכך שהם טוענים כי ידע, ניסיון חיובי בהוראה, יכולת ורמת סובלנות, הכשרה, תמיכה ובעיקר אמונה פנימית, מוטיבציה ותחושת אתגר וחוללות הם הגורמים המגבירים את פתיחתו של המורה לשילוב.
עמדות המורים כלפי שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים מושפעות ומעוצבות על ידי האקלים הארגוני והחינוכי של בית הספר וכן מתכונות האישיות של המורה ובעיקר מתחושת החוללות שלו. כאשר נשאלו מורים "האם הם בעד שילוב" , שני שליש ענו בחיוב.
לקויי למידה- מי הם?
דימוי חברתי של תלמידים לקויי למידה
שילוב תלמידים לקויי למידה
השפעת מדיניות השילוב על הדימוי החברתי של תלמידים לקויי למידה
ביבליוגרפיה