בעבודה זו, נערך דיון ביצירה אמנותית כגורם מפתח אינטליגנציה רגשית (ברגר, 2014), בסגנונות יצירה אמנותית בחינוך: יצירה מובנית (מוזס, 1989) יצירה חופשית, ללא התערבות(מוזס, 1989) , באינטליגנציה רגשית ובמגדר.

מטרת העבודה היא לבחון כיצד משפיעה יצירה אמנותית חופשית לעומת יצירה אמנותית מובנת על פיתוח אינטליגנציה רגשית בקרב ילדים בני 10-12 ?

המחקר הנוכחי עניינו באינטליגנציה רגשית בשיעורי אומנות, כאשר האינטליגנציה הרגשית הנה היכולת לתפוס באופן מדויק, להעריך ולהביע רגש, להבין רגשות, לדעת להסדיר רגשות ולקדם צמיחה רגשית ואינטלקטואלית. האינטליגנציה הרגשית כוללת ארבעה מרכיבים: תפיסת רגשות, שימוש ברגשות, הבנת רגשות וניהול רגשות. האינטליגנציה הרגשית הנה המשתנה החשוב ביותר בכל הנוגע להישגים אישיים, להצלחה ולסיפוק מהחיים. כמו כן, תהליך ההוראה והלמידה כרוך בהבנה רגשית משמעותית. על כן, אינטליגנציה רגשית צריכה להיות חלק מהתכנית החינוכית. הספרות מדגישה כי אמנות משמשת ככלי להגברת האינטליגנציה הרגשית ולכן במסגרת שיעורי האומנות מורים פועלים  כדי לפתח את היכולת לזהות ולנהל רגשות.

מחקר זה מונחה על ידי תיאוריה ומחקר המרמזים כי השימוש באמנות כמתודולוגיה ללמידה יכול לספק מסגרת למידה עשירה ומעוררת רגשית בה התלמידים עוסקים באופן אישי בעבודתם באמצעות חיפושים, מעורבות פעילה ומיצוי יכולותיהם הספציפיות.

מהות מחקר זה הינה לבחון את השפעת יצירה אמנותית חופשית לעומת יצירה אמנותית מובנת על פיתוח אינטליגנציה רגשית בקרב בנים ובנות, בני 10-12.

המחקר הנוכחי נערך כדי לזהות כיצד ניתן להשתמש בשיעור אומנות לסוגיו כדי לעודד פיתוח אינטליגנציה רגשית. המחקר מציע מודל הכולל שיעור אומנות המאפשר לתלמידים ליצור באופן מובנה או באופן חופשי באופן המייצר השפעה על האינטליגנציה הרגשית של התלמידים. מחקר זה יוצא מתוך נקודת הנחה כי לשיעור האומנות ולסגנונו תהיה השפעה על התווית אינטליגנציה רגשית בקרב התלמידים.

מחקר זה היה מחקר משולב, כמותי ואיכותני. באמצעות כלים כמותיים, שאלון דמוגרפי  ושאלון