לעבודה מאורגנת שני מובנים: ראשית, חברות בארגון עובדים המגן על זכויות החברים בו. שנית, הסכמים קיבוציים המסדירים את תנאי העבודה ומעניקים זכויות והגנות.

סקירה זו הינה לעבודה אשר באה לבחון האם שביתת המורים החלישה את איגודי העובדים

שביתה היא צעד חד צדדי של הפסקת עבודה שנוקטים עובדים כנגד מעסיק או מעסיקים, במסגרת סכסוך כלכלי בין העובדים לבין המעסיק. רוב השביתות מאורגנות על ידי איגוד מקצועי או התארגנות עובדים אחרת. למרות ששביתות פוגעות ברווחיות הכלכלית בטווח הקצר וגוררות הפסדים כספיים, רואים בהן אמצעי הכרחי, כלי שהדמוקרטיה מעניקה לעובדים כדי שלא יעמדו חסרי כל כנגד איומים מצד מעסיקים, כגון הפחתת שכר, פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה ויחס לא הוגן

על פי החוק במדינת ישראל, יש קבוצות עובדים שהשביתה אסורה עליהם לחלוטין (חיילים, שוטרים וכדומה), קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת מגבלות פרוצדורליות

דו"ח של ארגון המדינות המפותחות בעולם (OECD) שפורסם לאחרונה, קבע כי ההשקעה הממשלתית לתלמיד בישראל מהווה כמעט מחצית מההשקעה בארה"ב: ההשקעה בישראל היא 4,278 דולר לתלמיד בשנה, לעומת 7,896 דולר בארה"ב. משתמע מכך שתלמידי התיכון בישראל לומדים פחות שעות, מצטופפים בכיתות גדולות יותר. גם ההשקעה הממלכתית להשכלה גבוהה ביחס למספר הסטודנטים, התוצר הלאומי וגודל האוכלוסייה מעמיד את ישראל במקום הלפני אחרון

בעידן של שביתות כה מרובות שוכח לפעמים הזיכרון הקולקטיבי, שישראל התברכה בשנות השישים והשבעים בשיעורי שביתות נמוכים יחסית למרבית מדינות העולם, אך כיום, כמו שאנו חשים בחיי היום-יום שלנו, היא נמצאת בראש הרשימה