המחקר הנוכחי ידון בשילוב תלמידים לקויי למידה בכיתה הרגילה, תוך התמקדות ביתרונות, חסרונות השילוב וכן השפעת הכשרת המורים על תוצאות השילוב. שאלת המחקר בחנה כיצד משפיע הפיתוח המקצועי של מחנכים על שילובם של תלמידים לקוי הלמידה?

מדיניות של הכללת ילדים עם מוגבלות במערכות חינוך רגילות מיושמת במשך כמה עשורים. מדיניות השילוב במערכות החינוך ביקשה להסיר הבדלים בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל על מנת לספק חינוך לכלל הילדים במסגרת כוללת. כלומר, המגמה היא כי  בעלי צרכים חינוכיים מיוחדים יוכלו לגשת לבתי ספר רגילים אשר צריכים להתאים אותם לפדגוגיה ממוקדת ילדים המסוגלת לענות על צרכים אלה. חינוך משלב כולל הסרת המחסומים למעורבות והשתתפות של ילדים עם מוגבלויות בכיתות רגילות.  יישום מוצלח של מדיניות השילוב תלוי בעיקר במשאבי בית הספר הקיימים לתמיכה בשילוב, כמו גם בתמיכות העומדות בפני מורים שצריכים להתאים את צרכי הלמידה המגוונים לכלל הילדים בכיתותיהם (Carrington, Berthelsen, Nickerson, Nicholson, Walker, & et al, 2016).

בישראל חוק השילוב בשנת 1988 קבע כי ילדים עם צרכים מיוחדים זכאים לשילוב על פי החלטת ועדת שילוב ובצד זה זכאים לתוספת של שעות הוראה ולתוספת שירותים מיוחדים. בפועל נוצר מצב שבו לא התקבלו משאבים מספקים לצורך שילוב במערכת הרגילה (ליבוביץ, 2005).

חשיבותו של המחקר הנוכחי הנה בבחינת עמדות מורים המלמדים בכיתות המשלבות תלמידים לקויי למדיה.  הבנת נקודת המבט של המורים תסייע בקידום שילוב מוצלח.  הבדיקה תיערך באמצעות ניתוח ראיונות מורים לחינוך מיוחד, מורים המתמודדים עם שילוב לקויי למידה בכיתתם.