מחקר זה בחן את השפעת הערכה העצמית (גבוהה או נמוכה) של המטופל על תהליך הבנת הטיפול ורצונו בשינוי התנהגותי.

מחקר זה בחן את השפעת הערכה העצמית (גבוהה או נמוכה) של המטופל על תהליך הבנת הטיפול ורצונו בשינוי התנהגותי .
המדגם כלל 40 מטופלים גברים ונשים – 16 גברים ו 24 נשים. ממוצע גילאי הנחקרים : 37.1%. כלי המחקר היה שאלון אשר הועבר לנחקרים וכן שאלון דיווח הועבר למטפל. השאלון למטופל בחן בתחילת טיפול את הערכה עצמית ע"י סולם להערכה עצמית ובמהלך הטיפול נבחנה שוב הערכתם העצמית של המטופלים באמצעות שאלון זהה. השאלון למטפל בחן את הערכתם העצמית של המטופלים ותוצרי הטיפול דהיינו: שינוי התנהגותי או הגעה לתובנות חדשות או ששניהם גם יחד.
במסגרת המחקר נבדקו שתי השערות מחקר. השערה אחת טענה כי מטופלים בעלי הערכה עצמית גבוהה יתרכזו בהבנות תובנות ותהליכים במהלך הטיפול לעומת מטופלים בעלי הערכה עצמית נמוכה אשר יתרכזו בשינוי וברצון לשינוי. ההשערה השנייה טענה כי ימצא קשר חיובי בין הערכה העצמית של המטופל לבין הערכת הדימוי העצמי של המטפל את המטופל.
ניתוח הממצאים העלה כי לא נמצא קשר מובהק בין מידת ההערכה העצמית לבין רצון המטופל בשינוי או הבנת המטופל את הטיפול. יחד עם זאת ממוצע הערכה העצמית של המטופלים אשר מתרכזים בתובנות גבוה משמעותית מממוצע הערכה העצמית של המטופלים שמתרכזים בשינוי. נמצא קשר חיובי מובהק בין מידת הערכה העצמית של המטופל לבין הערכת הדימוי של המטפל לא נמצאו קשרים מובהקים בין מידת ההערכה העצמית לבין משתנים דמוגרפיים אך נראה כי על פי ההבדלים בין הממוצעים קיימת מגמה בה הגברים נוטים להעריך עצמם יותר מאשר נשים.

לאור תוצאות המחקר הללו מוצגות המלצות למחקרים נוספים בנושא.