שיתוק מוחין הינה פגיעה מוחית בימיו הראשונים של התינוק (לפני הלידה או בזמן קצר אחריה) הגורמת לאיחור בהתפתחות או להפסקתה, דבר הגורם לשליטה בלתי מספקת או לחוסר שליטה על הראש, הידיים, ושאר איברי הגוף. חבלה זו מפריעה להתפתחות הנורמאלית הבלתי בשלה. התוצאה היא: חוסר קורדינציה בפעילות השריר, עם חוסר יכולת לשמור על תנוחה ושיווי משקל.

עבודת סמינריון זו בוחנת את השפעת החיזוקים החיוביים על מידת ההפרעות בכיתה בקרב הלוקים בשיתוק מוחין

על פי הספרות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים אינם תלמידים רגילים, כאשר הם מגלים חוסר מנוחה, נוטים להתפרצויות, אימפולסיביים, נוהגים להפריע ולעיתים אלימים.

במקביל, הטיפול ההתנהגותי המתבסס על הגישה ההתנהגותית, מציע דרכים שונות אשר נועדו לשנות ולהתאים את התנהגות הילד הלוקה לסביבתו. על פי הגישה ההתנהגותית יש להפחית פעולות בלתי רצויות ולחזק התנהגויות רצויות באמצעות אימון הילד ועידודו לעיצוב מחודש ולשינוי התנהגותי.

חיזוקים חיוביים, בהתאם לגישה ההתנהגותית אפקטיביים בקרב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ככלל ובקרב ילדים עם שיתוק מוחין בפרט. מתן החיזוק = תגמול מיידי, מעצב את התנהגותם על פי הכלכלים שנקבע ומאפשר להם להשתלב במסגרת הכיתתית ביתר קלות.

העבודה הנוכחית בחנה את השפעת החיזוקים החיוביים על מידת ההפרעות בכיתה בקרב הלוקים בשיתוק מוחין.

המחקר נערך בבית ספר של אוכלוסייה המאופיינת בשיתוק מוחין. בכיתה שישה תלמידים בגילאי 11-12 – ארבע בנות ושני בנים הלוקים באופן שונה בשיתוק מוחין. צוות הכיתה: מחנכת, סייעת ובת שרות. מחקר זה התמקד בילדה הלוקה בשיתוק מוחין, הנוטה להתפרצויות בכיתה.

כלי המחקר היה תצפית, כאשר במסגרת זו נערכו 3 תצפיות. בטרם התצפית הוצגה התכנית בפני הכיתה וכן הוצגו הכללים והחיזוקים שבצידם. כל תצפית ארכה 45 דקות, כאשר התצפית התמקדה בילדה ובהתנהגותה במסגרת הכיתתית.

ממצאי המחקר העלו כי חיזוקים חיוביים, בהתאם לגישה ההתנהגותית אפקטיביים בקרב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ככלל ובקרב ילדים עם שיתוק מוחין בפרט.