קיימות אין ספור הגדרות למושג תרבות, אך לצורך דיונינו אציין שתי הגדרות למושג תרבות. הגדרה אחת נלקחה ממילון אבן שושן ולפיה תרבות היא  "התנהגות, אורח חיים, נימוס, דרך ארץ.

מטרתו של מחקר זה לבחון מהי מידת ההשפעה שיש לשוני התרבותי על פי ממדי הופשטד על סגנון ניהול קונפליקטים בחברות אסיאתיות לעומת חברות מערביות ?

פעילות גומלין בין תרבותית מובילה פעמים רבות לאי הבנה, להתנגשויות ומחלוקות. בתחום הניהול הבנת ההבדלים התרבותיים עשויה להיות שימושית בעת מחלוקות על מנת לפתח מערכת יחסים עסקת תקינה בין השותפים הזרים תרבותית אחד לשני.

מחקרים מלמדים כי שותפויות בינלאומיות לרוב מובילות לחיכוכים בין הצדדים הנובעים מנורמות התנהגות שונות וכן נהלים עסקיים שונים בין חברה לחברה. ישנן דרכים שונות לניהול קונפליקטים במגרת העסקית כמו גישה שיתופית או לחלופין תחרותית, נמנעת וכדומה. הגישה השיתופית לניהול קונפליקטים לרוב תורמת למערכת היחסים בין עובדים ומנהלים זרים תרבותית ומשפרת את עשוי להיות פתרון למכשולים ולפיתוח מערכת יחסים יעילה בין מנהלים ועובדים.

השערת המחקר היא כי אינדיבידואליות, הימנעות מאי וודאות גבוהה, גבריות, מרחק סמכות בינוני ותפיסת זמן קצרת טווח המאפיינת את החברה המערבית מובילה לסגנון ניהול קונפליקטים ישיר, גלוי ורציונלי לעומת זאת קולקטיביזם, אי וודאות נמוכה, נשיות, מרחק סמכות בינוני ותפיסת זמן לטווח ארוך המאפיינת את החברה האסייתית מובילה לסגנון ניהול קונפליקטים, נמנע, ופשרני.

המחקר הנוכחי מהווה תרומה לספרות המחקרית בשל היותו מקשר בין ניהול קונפליקטים לבין הנהגה וניהול וכיצד המנהל עשוי לפתור קונפליקטים במסגרת פעילות עסקית בין תרבותית. יתרה מזאת, מחקר זה שימושי לצורך הבנת מערכות היחסים בין המערב למזרח בהקשר העסקי.