הקמת מיזמים משותפים בין-לאומיים היא אחד הכלים האסטרטגיים החשובים שבעזרתם יכולות חברות מקומיות להשתלב בסביבה הגלובלית, להפחית את תלותן בסביבה המקומית, ולהפחית את האי-ודאות בסביבתן.

מטרת העבודה היא בדיקת הקשר בין השוני התרבותי בין השותפים למיזם הבינלאומי לבין יכולת הישרדותם של המיזמים המשותפים.

כול אלה עשויים להגדיל את יכולתה של החברה לנצל את ההזדמנויות המצויות בסביבתה, ולהגדלת יתרונה התחרותי, יחד עם זאת הבדלי תרבות בין ארגונים הורים שונים פוגעים ביכולת לפתח הבנה בין מנהלים מהארגונים ההורים השונים, מקשים על יצירת תקשורת ביניהם, גורמים לאי הבנות וקונפליקטים רבים במיזם, ומקשים על יצירת מערכת ערכים משותפת שתשמש תשתית להמשך השותפות.
בעשור האחרון שיעור יצירת של מיזמים משותפים בינלאומיים ופירודם גבוה, כאשר מרביתם נכשלים בעקבות סכסוכים תרבותיים.

אף על פי שהשיעור הגבוה של אי היציבות במסגרת המיזמים המשותפים הבינלאומיים מתועד במסמכים, הטעמים היסודיים לאי יציבות זקוקים להבהרה מחודשת.

עבודה זו בוחנת את השפעת גורם התרבות על יציבות מיזמים משותפים בינלאומיים, כאשר אי יציבות מוגדר בשינוי בסטטוס של מערכת יחסים בין השותפים למיזם. מטרת העבודה היא בדיקת הקשר בין השוני התרבותי בין השותפים למיזם הבינלאומי לבין יכולת הישרדותם של המיזמים המשותפים.

עבודה זו  הנה עבודה תיאורטית אש במסגרתה נסקרה ספרות תיאורטית ומחקרית העוסקת בהשפעת הגורם התרבותי על יציבות המיזם המשותף.

ממצאי העבודה לוקטו גם הם מתוך מאמרים ומחקרים אשר חקרו את הגורם התרבותי, ממדי התרבות ויציבותם של  מיזמים משותפים.  נעשה שימוש רב במאמרים אקדמאים אשר דנים בסוגיה לעייל.