תמיכות במשפחות ובילדים עניים החלו להופיע באנגליה כבר בימי הביניים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 , התפתחו באירופה תכניות קצבאות ילדים , בעיקר בצרפת ובלגיה .

סקירת ספרות זו עניינה בבחינת השפעת גודל המשפחה על העוני בישראל.

בישראל, בשנות ה-50 החלו להנהיג קצבאות ילדים, כאשר מדיניות זו ניזונה ממדיניות רווחה. קצבאות הילדים עברו שינויים וגלגולים עם השנים, אך השפל הכלכלי המתמשך במשק הישראלי מאז שנת 1996 אשר בא לידי ביטוי בירידה עקבית בשיעורי הצמיחה של התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג), הוביל למחשבה מחודשת באשר למדיניות הרווחה במדינה ובכלל זה יחס שונה לקצבאות ,תשלומי העברה וכן קצבאות ילדים בפרט.

בשל העובדה כי המשק היה שרוי במיתון עמוק, התעורר הצורך לנקוט צעדים של מדיניות אפקטיבית לשם היחלצות ממנו ועימה משמעת פיסקאלית חריפה בכל הקשור להוצאה השוטפת של הממשלה. לפיכך הוגשה בשנת 2003 לאישור הכנסת תוכנית חירום כלכלית בה נכללו שינויים מהותיים במדיניות הכלכלית.

התוכנית הכלכלית הציגה קיצוצים רחבי היקף, בעלי השלכות כבדות משקל על שכבות אוכלוסייה שונות ובהן אוכלוסיית הילדים. שינויים אלו מבטאים השקפה כלכלית-חברתית שונה הסותרת את מדיונות הרווחה אשר הייתה נהוגה במדינה.

העבודה הנוכחית בחנה את השפעת גודל המשפחה על העוני בישראל. שאלה זו רלוונטית לאור ממדי העוני במדינת ישראל במקביל לתכנית החירום הכלכלית אשר כללה כאמור, הפחתה משמעותית בקצבאות ילדים.