אחת מקבוצות המיעוט בחברה הנה קבוצת מהגרי העבודה. קבוצת מהגרי העבודה נתפסת כקבוצת מיעוט דחויה ומוחלשת.

סקירת ספרות העוסקת בהיבטים של קבוצת מהגרי העבודה כקבוצת מיעוט

סוגיית ההגירה על היבטיה השונים – מהגרים, עובדים זרים, שוהים בלתי חוקיים ופליטים נמצאת מזה שנים אחדות על סדר היום הציבורי והפוליטי ברוב המדינות המפותחות.

גם בישראל הסוגיה נמצאת בשיח הציבורי, ועלתה לכותרות על רקע החלטת ממשלה להקים רשות הגירה, ובעקבות תחילתו של מבצע גירוש המוני של זרים השוהים בישראל באורח לא-חוקי.

על פי חוקי העבודה , עובדים  זרים אמורים ליהנות מכל אותם זכויות השמורות לעובדים ישראלים – שכר מינימום, גמול על שעות נוספות, חופשה שנתית, חוק הגנה  על השכר המסדיר את אופן תשלום  השכר ואוסר על ניכויים למיניהם. הסכמים קיבוציים בענפים מסוימים חלים גם על העובדים הזרים אשר עובדים באותם ענפים.

בדיקת מעמדם הסוציאלי מעלה כי רוב  מהגרי העבודה בארץ אינם נהנים  מהשירותים החברתיים ובכלל זה שירותי בריאות. השינוי הראשון, החשוב בתחום זה  הגיע בעקבות  עמותות כמו "רופאים למען זכיות האזרח" ו" האגודה לזכויות האזרח" אשר הובילו מהלך אשר קבע כי ילדים להורים לא ישראלים , חסרי כל מעמד בישראל יזכו בשירותי בריאות שווים  על פי חוזה בין  משרד הבריאות לקופת חולים מאוחדת.

קבוצת מהגרי העבודה הנה קבוצה גדולה למדי ולכן יכולה להוות קהל יעד רחב לתקשורת קהילתית, בהקשר זה ראוי להדגיש כי לייצוג מיעוטים בתקשורת משמעות מיוחדת, מי שלא מיוצג אינו קיים ומי שאינו מיוצג כראוי עלול לקבע את מעמדו בחברה בצורה שלילית, בדרך זו עלולים אמצעי התקשורת להבנות תמונה מסולפת ואינה אמיתית על מיעוטים.