מראשיתה של הציונות המעשית ניצבה ההתיישבות החקלאית בראשית מאווייהם של מנהיגיה, עבור העולים היא הפכה למשאת נפשם וגם תנועת העבודה שהפכה לכוח דומיננטי חרטה על דגלה את ההתיישבות העובדת.בתקופת השלטון התורכי, ראשוני המתיישבים שרכשו קרקע בארץ, באו מתוך רעיונות ארגוניים ופוליטיים אשר התחוללו בקרב העם היהודי.

העבודה הנוכחית בוחנת את השפעותיה של האימפריה הבריטית על גבולות הטריטוריאליים של ארץ ישראל בזמן כיבושה מידי העותמניים ב- 1917 ועד סוף המנדט 1948.

כבר ב-1908 רמז צרציל בכתביו על הצורך בפתרון טריטוריאלי למצוקות היהודים, כולל בפלשתינה, וקבע שלשם כך יש לגבש תוכנית מקיפה ומפורטת. בשנה הוא כתב למנהיג הקהילה היהודית במנצסטר : "אני מלא סימפתיה לתשוקות המסורתיות ההיסטוריות של היהודים. הם חידוש של מרכז יושר גזעי פוליטי אמיתי …בהיסטוריה העולמית .. ירושלים חייבת להיות המטרה הסופית היחידה. ….. באופן אישי, הלב שלי הוא מלא סימפתיה לציונות. הסימפתיה הזאת קימת כבר שנים עשר שנים, כאשר הייתי בקשר עם ראש הקהילה היהודית במנצסטר. אני מאמין שההקמה של בית לאומי יהודי בפלסטין תהיה מברכת . .."

הגבול הוותיק של ישראל בתקופת המנדט הבריטי, היה בסיני, הגבול בין המנדט הבריטי ששלט במצרים לבין האימפריה העותמאנית ששלטה בישראל (1906), גבול רפיח- עקבה. לאחר שנכבשה ישראל על ידי המנדט (1917), הגבול הפך לחוצץ בין שתי ארצות בשליטת האימפריה הבריטית. גבול זה היה תקף לכל אורך שלטונה של בריטניה בארץ ישראל .

העבודה הנוכחית בחנה את השפעותיה של האימפריה הבריטית על גבולות הטריטוריאליים של ארץ ישראל בזמן כיבושה מידי העותמניים ב- 1917 ועד סוף המנדט 1948.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי המנדט הבריטי ובעיקר צרציל ראה במדיניותו הפרו-יהודית מדיניות אידיאלית ארוכת טווח אך גם הבין כי בריטניה לא תוכל ליטול על עצמה מדיניות קיצונית כזאת. ווינסטון צרציל תמך במדינה היהודית בפלסטין וכי הקריירה של צרציל מלמדת על ידידות ארוכה עם היהודים ומומחיות מדינית הייתה מהותית לצורך הגבולות הטריטוריאליים של ארץ ישראל.