הבדואים אשר שכנו במדבר תמיד היו תעלומה במידה מסוימת. התרבות והאתיקה שלהם הם עדיין במידה רבה תעלומה. כמו עמים שאינם קוראים אחרים, גם לבדואים יש מסורת חזקה של שירה בעל פה, הממלאת תפקיד חיוני בחיי היומיום שלהם.

מטרת העבודה לתאר ולהסביר את השירה הבדואית, מאפייניה, נושאיה ולחקור את הקשר בין השירה הבדואית לאורך שנותיה לבין התרבות הבדואית.

חקר תרבותם ותיעוד שיריהם משקף עמדות בדואיות, מגוון חוויות אישיות, חברתיות ופוליטיות. השירים מוצגים גם בכתב ערבי ובתעתיק פונטי. הם מסודרים לפי מטרתם: שירי ביטוי, תקשורת, הדרכה ובידור, ושירים המשקפים את התגובה הבדואית לשליטים.  השירה ככלל, ממלאת תפקיד חשוב בחיים הבדווים, ונמשכת מימי קדם המקראיים ועד ימינו

העבודה הנוכחית עוסקת בשירה הבדואית, המשקפת את התרבות הבדואית וההווי הבדואי.

בשירה הבדואית מספר סוגים שכל כולו חרוזי שיר קצרים.  השירים כוללים "חדי", קרי: שירי שואבי מים, קוצרי התבואה או גוזזי הצאן. "שלי" הם שירי נשים הטוות צמר ו"רזעה" הם חרוזים השגורים בפי הרועים ובני הנעורים כשירי ערגה וגעגוע

השירה האוראלית הבדואית הדומיננטית המכונה שירת נבתי, אל-שאר א-נבתי בה מנגנים שירי סולו או שירים קולקטיביים. ז'אנר שירה זה שגשג ואימץ מגוון נושאים חברתיים ונושאים כמו אהבה, שבח, מריבות.