מטרת המחקר הייתה לבחון איך השינוי הגיאוגרפי והמעבר מנוודות ליישוב השפיע על קבלת המנהיגות המוניציפלית ומהם הגורמים אשר מובילים לקבלת המנהיגות המוניציפלית על פני המסורתית.

המעבר ליישוב קבע היה כרוך באובדן אורח החיים של הבדואים והסדרים חברתיים שהשפיעו על אורח חייהם במשך דורות. בדואי שעבר לעיירה חווה שינוי מהפכני בשחיקת התרבות של רעיית בעלי חיים, נוודים ועבודה על הקרקע. האוהל המסורתי ואורח החיים המשותף שלו נעלמו, הוחלפו על ידי בית אבן. הבדווים העירוניים נחשפו לתרבות המערב ולתהליכי המודרניזציה והגלובליזציה, ובמידה שונה הם השתלבו בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה של המדינה הלאומית. תהליך העיור יצר דינמיקה מרחבית-חברתית עם כוחות מנוגדים. החיכוך בין השבטים השונים גדל בשל הקרבה היחסית של השבטים החיים יחד ביישובים עירוניים עם מרחבים ציבוריים ומוסדות משותפים. בתרבות הבדווית, התמהיל הבין-שבטי שנכפה עליהם על-ידי מגורים עירוניים עדיין נתפס כבעל פוטנציאל לאיום מסוים. לכן, לאור העירוב והחיכוך הנובע מהחינוך בקהילות עירוניות הטרוגניות והכנסת מוסדות ציבור המיועדים לכלל התושבים, נוצר מתח רב. מתח זה בא לידי ביטוי בסכסוכים אלימים בין התושבים, בעיקר אלה עם מקורות שבטיים שונים. על כן גדל הצורך בהבחנה טריטוריאלית בין השבטים באמצעות שכונות נפרדות בערים (Rabia, 2011).

מתוך התבוננות בסקירת הספרות אשר נכתבה אודות החברה הבדווית עד היום אנחנו רואים שאין התייחסות לשינויים על מעמד המשפחה והשבט בזירה הפוליטית מוניציפאלית. לדעתי זהו תחום חסר שיש לתת עליו את הדעת . המחקר הנוכחי מבקש לעמוד על השינויים הללו ולבחון אותם תחת מקשה מחקרית וכלים מדעיים.

שאלות המחקר שנבחנו:

איך השינוי הגיאוגרפי והמעבר מנוודות ליישוב השפיע על קבלת המנהיגות המוניציפלית ?

מהם הגורמים אשר מובילים לקבלת המנהיגות המוניציפלית על פני המסורתית ?

מהמחקר עולה כי תושבי הקהילה הרב-שבטית הזו הוכיחו שהם מסוגלים לגשר בין ערכים מסורתיים לערכים מודרניים, ובכך תרמו לתהליך ההתאמה שלהם לחיים בסביבה עירונית. הם התגברו באיטיות על גאוותם השבטית ועל חשדותיהם ההדדיים והחלו להבין כי יהיה זה מועיל יותר לקדם ארגון עירוני עצמאי המבוסס על בחירות דמוקרטיות על פי כישורי הניהול של המועמדים ולא על סמך מסורות שבטיות (2016, Medzini ;Rabia, 2011).