תפקדה של המדיה בהבניה ואישוש זהויות זכתה לניתוח ודיון במחקרים רבים ברחבי העולם אשר בדקו באמצעים איכותנים כמותיים זהויות שונות וחלוקה קוטבית בין מינים, מיעוטים וכדומה. תפיסת דימוי הגבר המאפיונר טומן בחובו דימויים שכיחים אודות הגבר המבחינים אותו מנשים וכן אל אלו מתווספים דימויים אחרים כגון אלימות פיסית ומילולית.

עבודת סמינריון זו בוחנת את השינויים בדימוי המאפיונר בקולנוע בין השנים 1954- 1999 כמעידים על תפניות חברתיות, ערכיות ואידאולוגיות בתרבות של ארצות הברית.

מחקרים אשר חקרו את הדימוי הגברי במדיה מצאו כי לרוב הגבר מוצג כסמכותי, רציונלי, מצוי במרחב הציבורי וכדומה. עם זאת מחקרים מלמדים כי בנוסף לדימויים אלו הגברים כיום מוצגים לעתים כרגשנים, נטולי שליטה דוגלים שוויון וכדומה. השינוי בדימוי הגבר הנו תוצר התקופה בו הדימוי נבחן כלומר דימוי הגבר משתנה בהתאם לאופי התקופה בו הוא נבחן.

השאלה הנשאלת היא מהו דימויו של הגבר הפועל בשורות המאפיה? האם דימוי הגבר בארגון כגון ארגון המאפיה עשוי להשתנות לאור התפניות התקופתיות?

שאלה זו מעניינת לאור העובדה כי המאפיה התחילה לצבור תאוצה בארצות הברית, בשנות ה-70 וה80 והפכה להיות חלק מהתרבות באמצעות כניסתה לסרטים, תכניות טלוויזיה ואף לפרסומות.

מחקר זה בוחן האם וכיצד השינויים בדימוי המאפיונר בסרטים "חופי הכרך" (1954), "פני צלקת" (1983) "הסנדק 3" (1990) ו"דרכו של סמוראי" (1999) מעידים על תפניות חברתיות, ערכיות ואידאולוגיות בתרבות של ארה"ב?

ניתוח סמיוטי של ארבעה סרטי מאפיה אמריקאים בין השנים 1954-1999 העלה כי לאורך התקופה הנסקרת התחולל שינוי בכל הקשור ליחס כלפי המוסד המשפחתי ההולך והמתערער וכן למעמד האישה הבא לידי ביטוי בסרטים בהתאם לערכי התרבות והחברה במציאות האמריקאית.

המחקר זיהה את דמוי המאפיונר כאלים, תוקפן, שאפתן, נחוש הדבק במטרתו. בצד תכונות גבריות אלו המאפיונר התגלה כטיפוס משפחתי, רגיש ואוהב.

אלמנטים נוספים אשר בלטו היו העובדה כי השחיתות והאלימות גואים בחברה האמריקאית ולא שככו עם השנים אלה הפכו למציאות יום יומית מובנת מאליה.