טיפול דינמי קצר מועד (STDP) פותח במשך 50 השנים האחרונות על ידי מספר חוקרים. מטרת הטיפולים אלה הייתה לספק שירותים יעילים וחסכוניים לחולים שמתמודדים עם המתנה ארוכה במרפאות ציבוריות. הספרות המחקרית מעידה כי  היתרונות של STDP משמעותיים וכי התוצאות המוצלחות נשמרות לאורך זמן.

העבודה הנוכחית, מטרתה השוואה בין שתי גישות – טיפול דינמי קצר מועד מול טפול פסיכודינמי.

טיפולים אלו הופיעו בשנות השבעים והשמונים ונערך מחקר מקיף באשר ליעילותם לעומת הטיפולים הממושכים.  כיום הטיפול הדינמי הקצר מועד, הנו טיפול לגיטימי בארגז הכלים של המטפל ונעשה בו שימוש נרחב.

ההיסטוריה של הטיפולים הקצרים בגישה הפסיכואנליטית עברה דרך מצוקת המטופל  הפוגשת במטפל לא שמרני המחפש בדרך יצירתית מענה לבעיות .

כמו כן, מטופלים אשר הטיפול הממושך לא נתן מענה הולם לסבלם ולמצוקותיהם מסיבות שונות: זמן מוגבל , משאבים ועוד נטו לפנות יותר ויותר לטיפול הקצר מועד.

העבודה הנוכחית ביקשה לבחון את ההבדלים בין הטיפול הדינאמי הממושך לבין הטיפול הדינאמי קצר המועד

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

הבדיקה העלתה כי מדובר בשני טיפולים אשר בבסיסם דומים, אך טיפול קצר המועד יצר על בסיס התיאוריות המוכרות המהוות את התשתית לטיפול הפסיכודינאמי, מודל טיפולי ייחודי.

ככלל,  טיפול פסיכודינמי, ארוך או קצר, הוא תהליך מורכב שנבנה באופן ייחודי על ידי כל זוג מטפל / מטופל כאשר עבודה דינמית טובה תלויה ביכולתו של המטפל להבין היכולות ומגבלות של המטופל, להבין את הדינמיקה ולקיים אינטראקציה עם המטופל בדרך אמפתית קשובה, רגשית,  פתוחה וגמישה. בהקשר זה, אסטרטגיות אלה יכולים להיות כלים שימושיים כדי להקל ולהאיץ את התהליך.