למדינה ולפרט אינטרס משותף בקיום החיסכון הפנסיוני: הפרט רוצה לשמר את רמת חייו עם פרישתו והמדינה רוצה למנוע מהגמלאי להפוך לנטל על התקציב והחברה. כתוצאה, זוכים גופי חסכון מוסדיים בארץ (ובכלל בעולם המערבי), לעידוד מצד הממשלה שמתבטא בעיקר בהטבות מס.

סקירת ספרות העורכת השוואה בין מסגרות המימון הקיימות של קרנות הפנסיה בישראל, באנגליה וארה"ב, תוך התייחסות לדומה ולשונה שביניהן.

חיסכון פנסיוני מורכב משלושה שלבים: הפקדה, צבירה ומשיכה. בישראל, החסכון הפנסיוני זוכה להטבות מס בכל אחד מהשלבים:

הטבה בעת ההפקדה :  1. הפקדות העובד מוכרות למס וע"י מקטינות את הסכום שהוא משלם.

2. אין עובד חייב במס על הפרשות מעבידו עבורו, אף שאלה מוכרות כהוצאה למס למעביד.

הטבות בעת צבירה:    1. הצבירה פטורה ממס.

הטבות בעת המשיכה:  1. משיכות הקרן פטורות חלקית ממס, אף ששימשו בסיס לזיכוי מס בעת ההפקדה.

2. הצבירה פטורה בחלקה ממס גם במועד המשיכה

.  תכניות הפנסיה – שלושת הרבדים

הרובד הראשון – רובד ממלכתי שמטרתו לספק הכנסה מינימלית בזמן פרישה. בכל המדינות המפותחות והמתפתחות רובד זה הוא שמבטיח קצבה פנסיונית בסיסית המיועדת לספק רשת ביטחון כלכלית מינימלית לפורשים מכוח העבודה, למוגבלים והאלמנים/נות. בכל המדינות מבוססת מערכת זו על פנסיה שוטפת שניהולה (מלא או חלקי) מתבצע ע"י המדינה או גופים הכפופים לה, ובמסגרתה כל דור מממן את הפנסיה של הדור שקדם לו, כולל קבוצות שלא השתייכו מלכתחילה לכוח העבודה (קב' לא יצרניות למיניהן), או שנפלטו ממנו מוקדם (מובטלים כרוניים).

 הרובד השני – הפנסיה המפעלית, הבאת הצריכה בתקופת הפרישה לרמה דומה לזו שבתקופת העבודה. הרובד השני אמור לתרום לצמיחה במשק ולכן לסייע גם במימון הרובד הראשון. רובד זה של מערכת הביטוח הפנסיוני במדינות המפותחות הוא של פנסיית חובה המבוססת על הפרשה קבועה של אחוז מוגדר משכרו של העובד על ידי העובד עצמו ומעסיקו.

הרובד השלישי – חסכון פרטי לפנסיה, המיועד למעונינים לבטח עצמם בתכניות פנסיה המוצעות בשוק הפרטי. שוק זה מתבסס בעיקר על אנשי המקצועות החופשיים, העובדים העצמאיים, ומעסיקים המבטחים את עובדיהם גם, או באופן בלעדי, באמצעות תוכניות חוץ תעסוקתיות כמו ביטוחי מנהלים, תכניות חיסכון וכדומה.