החברה הגרמנית מצויה בתהליך של הפנמת העובדה, שחלק ניכר מהעובדים הזרים הופך להיות חלק מהחברה הגרמנית ולכן קיימת התייחסות חברתית וממסדית לתופעה. לעומתה החברה הישראלית לא הפנימה את העובדה שחלק ניכר מהעובדים הזרים הופך להיות חלק מהחברה ולכן ההתייחסות החברתית והממסדית לתופעה היא מועטה, ויצאת מתוך נקודת הנחה כי העובדים הזרים הם זמניים ויחזרו לארצות המקור שלהם.

עבודה זו תערוך השוואה בין מדיניות הממסד הישראלי לבין מדיניות הממסד הגרמני כלפי העובדים הזרים.

התיישבות מהגרי עבודה הפכו את גרמניה ואת ישראל לבעלות אוכלוסייה הטרוגנית של קבוצות השונות מאוכלוסיית הרוב במעמדן האזרחי והכלכלי-חברתי, וכן במוצאן האתני, התרבותי והדתי. נוצר מצב בו מהגרי העבודה מחליפים את המעמד הנמוך הישן של בני מיעוטים אתניים, תוך שהם חשופים לתנאי ניצול קשים יותר מאלה שאפיינו את בני המעמד הנמוך המקומי. קיים ביקוש רב לעובדים "בשוק העבודה השניוני שמהגרי העבודה ממלאים אותו, וכן לתעסוקות במפעלי התעשייה המסורתיים.

תופעת העובדים הזרים בישראל היא חלק מתופעה רחבה יותר, כלל עולמית. מדובר לא רק בהעברת סחורות ממקום למקום אלא גם בהעברת כוח עבודה ממקום למקום על גבי הגלובוס. תופעת המהגרים הזרים בארצות השונות בעולם כמו: גרמניה, צרפת, שוויץ, ארה"ב ותיקה יותר מזו הקיימת בישראל ומטופלת בדרכים שונות.

בישראל קיימת התעסקות רבה סביב נושא העובדים הזרים. בעבודה זו, קיימת התייחסות לעובדים הזרים החוקיים כמו כן, מכלל העובדים הזרים בישראל ישנה התייחסות לעובדים התאים, העובדים בחקלאות ומכלל העובדים הזרים בגרמניה לעובדים הזרים ממוצא תורכי.

עבודה זו, בוחנת את התייחסות הממסד בישראל ובגרמניה כלפי העובדים הזרים, כאשר מרבית המחקר בוחן את הממסד בישראל, שכן הגישה לחומר תאורטי ולארגונים קלה יותר בישראל מאשר בגרמניה. עם זאת בעבודה זו, נעשה ניסיון ללמוד את מצב העובדים הזרים בגרמניה על מנת לקבל פרספקטיבה השוואתית.