קורבנות מהווים היבט מרכזי במרבית הדתות כביטוי של הקשר בין בני אדם לבין האל, ובמיוחד כאמצעי לכפרת חטאים. היהדות אינה שונה מיתר הדתות ביחסה לקורבנות, חרף ניסיונותיהם של יהודים לאורך הדורות לצמצם ולשלול לחלוטין את משמעות הקורבנות ולראיה פרשת בת יפתח ופרשת עקדת יצחק.

במסגרת העבודה הנוכחית נערכת השוואה בין הקרבת בת(בת יפתח) להקרבת בן(עקדת יצחק), הדומה והשונה מבחינה מגדרית במקרא וכן במדרש חז"ל.

המקרא הוא הכלי האחד והיחיד שלנו להכיר את חיי הרוח של התקופה המקראית והחברה המקראית. התנהלותה של החברה המקראית נעוצה בהנחה, כי מאחורי כל המתרחש בטבע ובחברה עומד אל, כוח א-לוהי, רצון א-לוהי והאל הוא מקורם של כל חוק וכל מוסר.

האל הוא הגורם לניצחון וגם לכישלון, להצלחה ולאי-הצלחה, לחיי ברכה ולחיי קללה של היחיד והחברה. החברה המקראית, למעשה כוללת את התפתחות שבטי ישראל, מנהגיהם העתיקים אשר הפכו לחוקים בהתאם לצרכים הריאליים במשך כל תקופות ההיסטוריה, כאשר עובדות החיים מוסברות באמצעות ההשקפה הדתית.

החברה הישראלית הקדומה התפתחה מתוך ניגודים מעמדיים, ותוכנו של החוק, או של המוסר, היה תלוי ביחסי הכוחות המעמדיים בחברה של הימים ההם . רוב הגיבורות הנשיות במקרא הן "גן נעול מעין חתום " היופי והאשיות תכונות הנפש מוצפנים היטב וכל מבט מבחוץ אנו מגלה אלה חומות אטומות.

רובן הסתר. הסתכלות מעמיקה יותר מגלה כי הנשים המופיעות בגלוי הן כעין תוספת "עזר כנגדו" בלבד אף כי הן פועלות כרגיל "בחגבי הסלע בסתר המדרגה", הן משפיעות בשקט ובבטחה. כיוון שכך אין קו אחד יכול להיות סיכום או הגדרה מלאה .

העבודה הנוכחית עורכת השוואה בין הקרבת בת(בת יפתח) להקרבת בן(עקדת יצחק), הדומה והשונה מבחינה מגדרית במקרא וכן במדרש חז"ל.
הפרקים הראשונים סוקרים את מעמדה של האישה המקראית לעומת האישה החז"לים וכן מוצג פרק אודות הפקרת בנים במקרא. הפרקים הבאים מתייחסים באופן ספציפי לסיפור בת יפתח וסיפור העקדה במקרא ובמדרשי חז"ל, תוך התייחסות להיבטים מגדריים והשוואה בין שתי הפרשות.