עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את שאלת השבת בנבואת ישעיהו פרק נ"ח לעומת חוקי התורה.

השבת היא מוסד עתיק בישראל , כאשר שמירת יום השבת כיום מנוחה ופולחן הפך סמן הזהות של העם היהודי. חשיבותה נאמדת בכך שנאמר כי שמירתה משפיעה על גורל בית דוד וחילולה עשוי להוביל לעונש בסקילה. השבת דוחה כל עבודה ואף כריתת ברית שלום. חשיבותה גם נובעת מכך שהיא מוזכרת בכתובים רבים קדומים ומאוחרים.
ההסבר למקור המצווה מעלה מספר טענות, האחת גורסת כי מצווה זו נקבעה בעת בריאת העולם בשישה ימים ובמנוחת האל ביום השביעי, טענה אחרת גורסת כי יום השבת מהווה סמל לשחרור של ה את עם ישראל מן העבדות במצרים. יש אשר רואים את הקשר בין מעשי האל לבין הבריאה והגאולה גם יחד. כמו כן, נטען גם כי השבת מייצגת מחזורי טבע ואת סדר הבריאה.
על פי מקורות שונים שבת היא ראש חודש (התנ"ך); השבת יום קדוש ליהודים (בספרות היהודית הקדומה); השבת היא יום מנוחה ולימוד התורה (פילון יוספוס); השבת היא חגיגה ביתית (מקורות רומאים); השבת יום מנוחה וקריאה בתורה (המשנה) ועוד.
כלומר, יום השבת ממלא תפקיד רב גוני, בהיותו יום של ברכה בפני עצמו, בהיותו יחידת לוח השנה שבאמצעותה נקבעים החגים הבאים והעונות, בהיותו יום מנוחה, יום שבתון ויום גאולה.
השבת ומהותה מופעים בתורה וכן בנבואת ישעיהו ובמסגרת עבודה זה אעסוק בשאלת השבת בנבואת ישעיהו פרק נ"ח לעומת חוקי התורה ובכלל זה אתייחס למספר שאלות: מהן החוקים הנוגעים לשבת בתורה? מהם החוקים והמצוות ביחס לשבת בנבואת ישעיהו, האם קיים בהבדלים בין חוקי התורה לבין נבואת ישעיהו, האם נבואת ישעיהו משמנה או מחדשת את חוקיי התורה ביחס לחוקי השבת?

לשאלות אלו אתייחס במסגרת העבודה הנוכחית.