האימפריה העות'מאנית הייתה מדינה אסלאמית בה שימש ראש המדינה כחליף שהחזיק בסמכות זמנית ורוחנית כאחד. התרבות הפוליטית המסורתית של האימפריה, נמשכה כל עוד המדינה שמרה על כוחה הצבאי ועל כוחה הכלכלי.

עבודה זו עוסקת ברפורמות בחינוך באימפריה העות'מאנית במאה ה-19.

החל בסוף המאה השש עשרה ותחילת המאה השבע-עשרה, האימפריה העות'מאנית נכנסה לתקופה של דעיכה צבאית וכלכלית . בשלב זה,  צצו רעיונות חדשים לגבי נחיצות הרפורמות בתחום המדיני, הכלכלי, החינוכי והצבאי . כתוצאה מכך מנהיגים עות'מאניים הבינו כי קיים צורך להכניס רפורמות במבנה הפוליטי, הכלכלי, החינוכי והצבאי של האימפריה. המודרניזציה והחילון שהתקבלו באימפריה העות'מאנית התרחשו במספר שלבים לאור היחלשותה של האימפריה וההבנה בצורך בשינוי אשר כלל מודרניזציה ופתיחות כלפי המערב. תקופה זו כונתה  ה"תנזימאת" דהיינו, תקופה של התחדשות ורפורמה בתולדות האימפריה העות'מאנית, אשר החלה בשנת 1839 והסתיימה עם קבלתה של החוקה הראשונה ב-1876. בתקופת התנזימאת (1839-1878) עברה המדינה תהליך ארגון מחדש כמעט בכל מוסדותיה להקמת מדינה מודרנית ריכוזית והוקמו מוסדות חדשים רבים.

מתוך ההבנה כי החינוך היה אחד מעמודי התווך בתקופה העות'מנית, ברצוננו לבחון מה היו המטרות של המדינה ברפורמות במערכת החינוך וכיצד פעלה לממש מטרות אלה במהלך המאה ה-19.  העבודה תדון בהתחלתו ויישומו של החינוך ממלכתי, כלומר החינוך בחסות המדינה, מימי הסולטאן סלים השלישי (1789 – 1807), הסולטאן מחמוד השני (1839 – 1808), הסולטאן עבדול מדג'יד (1839-1861), התחום החינוכי באימפריה העותומאנית המאוחרת עד לקריסתה (1918).

בפרק הראשון של העבודה נסקור את הגורמים לרפורמות בחינוך באימפריה העות'מאנית.

בפרק השני נתייחס למוסדות ולאנשים המוסדות והאנשים אשר היו מעורבים בתהליך: דיון הסולטנים אשר תמכו/עיכבו את הרפורמות החינוכיות והמוסדות החינוכיים שקמו באימפריה העות'מאנית לנוכח הרפורמות.

בפרק השלישי נבחן את השפעות הרפורמות בחינוך באימפריה העות'מאנית: דיון בהשלכות הרפורמות על האימפריה מבחינה חברתית וחינוכית.