עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הריכוזיות במשק המים בישראל, תוך התייחסות להשלכות מדיניות משק המים על משאבי המים, משבר המים, הקצאת המים וניהול משק המים בישראל.

משק המים בישראל עבר לעידן של מחסור, כבר באמצע שנות 1960. לאור הנסיבות, כי מעל 95% של פוטנציאל המים הטבעיים כבר מנוצל, קיים קונפליקט סביב משאב זה בין מגזרים כלכליים ואזורים גיאוגרפיים. על פי החוק הישראלי, משאב המים הוא לטובת הציבור ולכן משאב זה הולאם, כפי שהוגדר בחוק המים משנת – 1959 . המים מהווים נכס של המדינה, כולל פסולת, ביוב, מים נגר, שניתן להשתמש בהם באופן מסחרי. החוק הנציח למעשה, דפוס של הקצאת מים, , כאשר המים מסופקים על ידי חברת מקורות בע"מ, חברה ציבורית. שר החקלאות הוא הסמכות העליונה והחוקית המופקדת על גיבוש מדיניות מים – כולל צריכת, תמחור, הקצאת – בכפוף לפיקוח של ועדת המים בכנסת. הממשלה ממנה את נציב המים ואת נציבות המים. ההשלכות לכך הן כי מדיניות המים בישראל, הנה מדיניות ממשלתית המורכבת מקביעת מחירים נמוכים להפליא, ומדיניות הקצאת מים מפלה ולכך השלכות ונזקים על המשק ככלל ועל המשק המים והמשק החקלאי בפרט. כמו כן, סכסוך הממושך הישראלי -ערבי -לאומי משפיע גם על מדיניות המים.
מאמצע שנות השישים ועד היום הוגשו לשרי החקלאות ולנציבי המים השונים דוחות מקצועיים בדבר מצב משק המים בישראל, כאשר הנקודות החוזרות ומועלות בדוחות נוגעות לניצול היתר של המים מהמאגרים; להרעת איכות המים בהם, לביקוש הגדל למים מצד המגזר החקלאי מעל ומעבר לכמות הניתנת להספקה בממוצע רב שנתי מהמאגרים, לצורך להקפיא ואף לצמצם את מכסות המים השפירים המוקצות לחקלאים ולהמירם עד כמה שניתן במי ביוב מושבים ועוד. מרבית ההמלצות שהועלו בדוחות השונים לא יושמו. מדיניות משק המים ונזקיה ועמדת משרד החקלאות ונציבות המים שלא לקבל את ההמלצות שבדוחות האמורים ולפעול על פיהן, נמצאה מוטעית ומסוכנת ביותר למשאבי המים במדינה, לאור העובדה כי כיום במדינות רבות קיימת מצוקת מים קשה הנגרמת מצמצום מקורות המים הטבעיים. במקרים רבים מלווה מצוקת המים גם בזיהומים סביבתיים קשים, בעיקר כתוצאה משפכים וקולחים. מדינת ישראל שוכנת באזור בעל מקורות מים דלים, כמות המים העומדת לרשות מדינת ישראל היא כ-2 מיליארד קוב לשנה, מלבד זאת, כיתר המדינות, ישראל מצויה במצב בו מחסור המים מאיים על קיומה, בטחונה ואורח חיי אזרחיה. הראייה העיקרית למחסור במים, הוא קו מפלס הכינרת המצוי 5 מטרים מתחת לקו הרצוי. לנוכח מחסור המים, מוסדות וממשלות דנו בפתרונות שונים אשר באו לידי ביטוי בבניית מתקני התפלה. תכניות ההתפלה לא צלחו והממשלה לא עמדה ביעדי התכנית והמצב נותר על כנו. במקביל עלו גם יוזמות פרטיות אשר באו לידי ביטוי בהקמת מפעלים לטיפול ב 70% מהשפכים של הרשויות המקומיות – על מנת לספקן לחקלאות.
כיום מדיניות המים עדיין מנוהלת על פי החשיבה הסוציאליסטית הבלתי יעילה ובדרך זו פוגעת בכלכלה, במגזר החקלאי וכן באיכות הסביבה.
העבודה הנוכחית תבחן את הריכוזיות במשק המים בישראל, תוך התייחסות להשלכות מדיניות משק המים על משאבי המים, משבר המים, הקצאת המים וניהול משק המים בישראל.
מתוך הנאמר, השאלה בה אעסוק היא כיצד מדיניות המים הריכוזית בישראל משפיעה על משק המים הישראלי ותחלואיו.
שיטת המחקר הנה חקר אירועים, במסגרתה אעשה שימוש בספרים, מאמרים הבוחנים והמנתחים את משק המים בישראל.