עצם הצפייה בטלוויזיה היא מקור ההנאה שלנו אפשר מולה להירגע, לשכוח, לדחות ריבים, שיעורי בית ועוד. הטלוויזיה מאפשרת לנו להימלט לעולמות אחרים, מלאי מתח התרגשויות, עניין, זוהר ולהפיג את השעמום והשגרה.

סקירת ספרות הדנה במאפייני הקשר בין תרבות המסכים לבין הצבת גבולות על ידי הורים לילדים בגיל הגן.

סגנון ההורות בא לידי ביטוי בנוכחות הורית, שאותה חש ואליה מתייחס המתבגר. חסך בנוכחות הורית עלול להיות הרסני מבחינתו של המתבגר. פגיעה בנוכחות ההורית מתרחשת כאשר ההורה מאבד את קולו האישי או כאשר המתבגר מתמודד עם דמות שנוכחת כאינדיבידואל, אך לא כמי שממלאת את התפקיד ההורה.

הורים מתמודדים לעיתים עם הפרעות התנהגויות בקרב ילדיהם, כאשר התכונה החיונית של הפרעת התנהגות היא דפוס תמידי, חוזר ונשנה של התנהגות שבה הזכויות של האחרים והנורמות החברתיות מופרות. התנהגות זו מתרחשת בארבע קבוצות עיקריות:

• א. התנהגות אגרסיבית
• ב. התנהגות (לא אגרסיבית) הגורמת לנזק או אובדן
• ג. הונאה וגנבה
• ד. הפרות חמורות של חוקים

משחקי מחשב וצפייה בטלוויזיה הופכים לנפוצים יותר ויותר בקרב ילדים. בארצות הברית למשל  81% מנערים האמריקאים מדווחים כי הם  משחקים משחקי וידאו לפחות פעם בשבוע, ביפן, 92% מהילדים בכיתה ה ' משחקים משחקי וידאו

החל בשנות חייהם הראשונות התינוקות הופכים לצופים מהמניין, כבר בגיל זה הם חשופים לכל הגירויים הטלוויזיוניים. ההנחה היא שאין הם מבינים את התכנים בהם הם צופים, אך הם נותנים משמעות לגירויים החזותיים והקוליים שנראים ונשמעים מתוך המסך.

הטלוויזיה מקרבת אותנו לבני אדם אחרים, כמו למשל ישיבה בחברותא מול הטלוויזיה לצחוק מאותה התוכנית, הפעוטות שחבוקים בחיקנו וצופים ביחד בתוכנית לגיל הרך ועוד

ברגע שהילדים מגיעים לגיל מסוים, הם מתחילים להפעיל ולכבות את טלוויזיה , להעביר ערוצים כחלק מהמשחקים שלהם וכן ילדים לעתים קרובות צופים בטלוויזיה, בנוסף לשעות המותרות להם וכאן נכנס תפקיד ההורים לצורך הצבת גבול ברור ביחס לשעות הצפייה והתכנים הנצפים.