סקירה זו עניינה בקשר שבין לכידות משפחתית ואיכות הקשר הזוגי
לבין יכולת הסתגלות רגשית – חברתית של ילדים בגיל הרך.
הסתגלות מוגדרת כתהליך הכולל את ההתמודדויות והניסיונות שצובר האדם. התהליך כולל פחד, כעס חרדה והתמודדות רגשית עם מצבים חדשים עמם מתמודד האדם. אדם בעל יכולת הסתגלות הוא אדם העומד באתגרים ובציפיות שהסביבה מציבה לפניו.
הסתגלות כתהליך נמדדת על ציר הזמן במספר תחומים: פיזי, חברתי ופסיכולוגי ומתייחסת לרוב למגבלה פסיכולוגית אשר על הפרט להתמודד עמה וכי אחת הדרכים המוכרת בספרות המחקרית הנה בשביעות רצון מקשרי המשפחה.
הסתגלות חברתית כוללת דפוסים התנהגותיים המאפשרים לאדם להתאים עצמו לדרישות סביבתו החברתית-תרבותית. הסתגלות חברתית כוללת שינויים המכוונים לספק את דרישות הסביבה וצורכי האדם על מנת ליצור יחסים הרמוניים בין האדם וסביבתו. בנוסף הסתגלות מוגדרת גם כמידת היעילות בה הפרט עונה על סטנדרטים של עצמאות ואחריות אישית המצופה בגילו ובתרבותו. הסביבה תובעת מהפרט מציאות מסוימת ומספקת תגמולים. הלימה בין צרכי הפרט ותגמולי הסביבה, בין יכולות הפרט ודרישות הסביבה ינתבו לקראת הסתגלות חברתית אופטימלית.