כיום אנו נמצאים בתקופה בה אלימות ילדים ובני נוער הקצינה והגיעה לממדים של סכנה חברתית. עלייה דרמטית של מאות אחוזים בתיקים פליליים שנפתחו לילדים ובני נוער, ירידה בגיל הילדים המעורבים במעשים אלימים והקצנה בחומרת העברות המבוצעות ע"י ילדים, הינם שלושה פרמטרים המציבים מראה חברתית קשה.

עבודת המחקר התמקדה בהבנת הקשר שבין הצבת גבולות: אגרסיביות ומרדנות בקרב ילדים לבין הצפייה של ילדים במדיה לסוגיה.

תופעת האלימות במיוחד בולטת בסרטים המצוירים, המציגים אלימות הומוריסטית ודמיונית: הגיבורים מתרסקים, מתנפצים, נדרסים, מורעלים, מתפוצצים. צפייה בתכנים אלימים אכן מגבירה אצל הילדים הצופים התנהגות האלימה מיידית. מחקרים אחרים מצאו כי חשיפה לאלימות משפיעה באופן שלילי על התנהגות .ממצאים אלו דורשים התייחסות מכיוונם של ההורים ואנשי חינוך, בהיותם אמונים ואחראים על התנהגות הילדים.

לפיכך נבחן במסגרת העבודה הנוכחית את משמעות הסמכות ההורית, הצבת הגבולות וההשלכות של הצפייה בטלוויזיה או כל מסך אחר.

המחקר האמפירי עונה על שאלת המחקר באמצעות שאלונים אשר הופצו בקרב הורים לילדים צעירים.

ממצאים אלו יספקו תובנות ביחס לסמכות ההורה ויכולת מניעתו את ההתנהגות האלימה של ילדו כתוצאה בטלוויזיה או מדיה אחרת. ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיים קשר חיובי בעוצמה בינונית בין מידת הקונפליקטים עם הילד סביב הצבת גבולות לבין צפייה אינטנסיבית במסכים . עוד נמצא כי קיים קשר חיובי בין אי הגבלת הילד בצפייה במסכים לבין צפייה אינטנסיבית במסכים כלומר ככל שמידת הקונפליקטים בין ההורה לילד בשל העדר גבולות הינו רב יותר וכן ככל שההורה אינו מגביל את הילד בצפייה במסכים, מידת הצפייה של הילד במסכים תהיה רבה יותר ולהיפך.