התפיסה הציבורית ביחס לשינויי אקלים כמופשטת וכמרוחקת עשויה לערער את הפעולות ביחס לאקלים. על פי תאוריית רמת ההבניה,  אנשים תופסים אירועים שמשתנים לפי מרחק פסיכולוגי זמני, פיזי, חברתי והיפותטי מרחק פסיכולוגי משפיע על החשיבה שלנו על אירוע, אדם או רעיון ברמה גבוהה או נמוכה.  עבודות קודמות טוענות לקשר בין מרחק פסיכולוגי לבין פעולה אקלימית.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין רמת המרחק הפסיכולוגי משינוי אקלים לבין ניבוי כוונות פרו-סביבתיות ותמיכה במדיניות סביבתית.

המרחק הפסיכולוגי הסובייקטיבי בו אנשים תופסים אירועים או אובייקטים קובע עד כמה ישויות אלה מופגנות באופן מוחשי או מופשט. ישויות שקרובות בזמן ובמרחב מציעות מידע מפורט מהסביבה הקרובה; ישויות כאלה מיוצגות באופן קונקרטי ודורשות מעט קונסטרוקציה ברמה גבוהה או ללא.

לעומת זאת, ישויות רחוקות פסיכולוגית חסרות מידע קונטקסטואלי; כתוצאה מכך הם מתפרשים בצורה ברמה גבוהה יותר, מופשטת וכללית. המרחק הפסיכולוגי ורמתו הבנויה, הקונקרטית או המופשטת המקבילה, משפיעים על סוג המידע בו אנו משתמשים בכדי לקבל החלטות.

רציונל המחקר  טוען כי  קרבה פסיכולוגית לשינוי אקלים מנבאת מעורבות רבה יותר בהתנהגויות פרו-סביבתיות.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את הקשר בין רמת המרחק הפסיכולוגי משינוי אקלים לבין ניבוי כוונות פרו-סביבתיות ותמיכה במדיניות סביבתית.

במחקר הנוכחי השתתפו 113 משתתפים,  נשים, בני 26.52. כלי המחקר היה שאלון שנבנה והורכב מ-2 חלקים:

1. חלק 1- מרחק פסיכולוגי -שאלון שנבנה על ידי  Spence & et al (2012) למדידת מרחק פסיכולוגי
2. חלק 2 – התנהגות פרו סביבתית-השאלון נלקח ממחקרם של Zheng, Yang, Xu, Zhao, & Shao (2009).

השערת המחקר טענה כי קיים קשר שלילי בין רמת המרחק הפסיכולוגי משינוי אקלים לבין התנהגות  ותמיכה במדיניות סביבתית. ההשערה אוששה ומכאן עולה  המסקנה לפיה ככלל שהמרחק הפסיכולוגי משינוי אקלים נמוך יותר, כך התנהגות  ותמיכה במדיניות סביבתית עולה ולהפך.