אובדן קשר עם אדם אהוב מבני המשפחה הקרובים, מוכר כחוויה קשה, כאשר האובדן המזעזע ביותר הוא המוות. התגובות והתחושות לגביו שונות מאדם לאדם ותלויות במשתנים רבים כמו טיב הקשר, סוג אישיות, תרבות, ובכדי לאפיין ולהבהיר תגובות אל, מציינת הספרות שלושה מונחים בסיסיים: אבל, יגון, ושכול.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא הקשר בין צמיחה לאחר אבלות לבין תמיכה חברתית: דתיים לעומת חילוניים.

אבל  (Mourning ) הוא מונח כולל המציין את עובדת האובדן ממוות ואת התהליך הבא בעקבותיו ובעיקר את  המצב שבו שרוי האבל מעת קבלת הידיעה על האובדן: מכלול התגובות הרגשיות שהוא חווה כמו עצב וגעגועים.

לאורך השנים התפתחו תיאוריות שונות אשר ניסו לאפיין ולהמשיג את תגובת האבל בעקבות אובדן וככל שהצטבר ידע וניסיון מחקרי, חלו שינויים בגישתם של אנשי מקצוע בתחום.

המודלים המרכזיים של עיבוד האבל תארו אותו כתהליך בעל כמה שלבים אותם עובר האבל בדרך  שבסופו יגיע להתרת קשריו מהנפטר ולמצב של ארגון מחדש והחלמה מהאבל

צמיחת פוסט טראומטית מוגדרת כ"שינוי פסיכולוגי חיובי הנחווה כתוצאה ממאבק עם נסיבות חיים מאתגרות ביותר. צמיחת פוסט טראומטית (PTG​​) מתייחסת לפסיכולוגית חיובית וצמיחה מעבר לרמת התפקוד בעבר  מדובר בתוצאה תהליך ומאבק לאחר אירוע טראומטי , כאשר אירוע חיים שלילי חמור מאתגר או מנפץ את האדם והצמיחה מייצגת תוצאה לאור תהליכי התמודדות אשר נועדו ליצור דעה חיובית מתוקנת בעולם.

מערכות תמיכה חברתיות הן קבוצות או ארגונים חברתיים המסייעים לגונן על שלמותו הפיזית והנפשית של אדם הנמצא במשבר  ויש לה השפעה מרכזית על מידת יכולתו של הפרט להתמודד עם משבר.

לפי הדת היהודית, אלוהים מעניק לו את היסוד הרוחני ואת מאפייניו הייחודיים לו בתור אדם, ראוי לציין שגם היכולת האינטלקטואלית היא אלוהית במקורה. על כן האדם הוא יצור משולב, והשילוב הזה הוא שמקיים את החיים, משום שכאשר נפסק השילוב בין החלק החומרי לחלק הרוחני נפסקים החיים.