יוגה כפרקטיקה וכחלק מסגנון חיים הוכיחה השפעות מועילות. תפקיד היוגה בקרב קשישים מעלה השפעות חיוביות על איכות החיים.

סקירת הספרות הנוכחית בחנה את הקשר בין עמדות ביחס למודעות ליתרונות פעילות גופנית (יוגה) לבין איכות חיים פיזית ונפשית בקרב נשים בגיל השלישי.

בשנת 1960 החלה ההתעניינות במדיטציה כאשר מגמה זו באה לידי ביטוי בקהילה שהחלה לערוך אימוני מדיטציה בקביעות. קהילות מודטים עשו שימוש במדיטציה כתרפיה וכטיפול רפואי משלים. אחת ההנחות העומדות בבסיסה של המדיטציה היא שהאימון תורם לירידת לחץ נפשי, תורם לשיפור המודעות העצמית להקטנת חרדה וכאבים כרוניים, למצב רוח ולשליטה.

הגדרות של איכות החיים משתנות וכוללות שילוב של גורמים אובייקטיביים (כגון הכנסה), וסובייקטיביים (רווחה נפשית). איכות חיים הנו מושג מרכזי בהערכת נכות, כלומר רמת איכות החיים מייצגת סטאטוס בריאותי וביטוי של נכות תפקודית או כאינדיקציה למצב חברתי ותנאים חיצוניים  וכיוצא בזה.

מחקרים רבים מראים כי שינויים המתרחשים באורגניזם של אישה במהלך גיל המעבר עשויים להוביל לירידה באיכות החיים. גיל המעבר הוא אירוע ביולוגי הקשור להפסקה מוחלטת של יכולת הרבייה של אישה כתוצאה מתהליך ההזדקנות הפיזיולוגית. נשים בדרך כלל מגיע לגיל המעבר בין הגילאים 48-52 שנים.

תרגילי יוגה פשוטים עשויים להיות שימושיים כטיפול בלחץ הדם, בנוסף לטיפול רפואי, כאשר על פי חוות דעת רופאים, ליוגה השפעה חיובית על איכות החיים ורווחה.

הספרות בכללה, מציגה את תרומותיה הרבות של היוגה כפעילות גופנית, כאשר ליוגה השפעה חיובית על בריאות פיזית (בעיות לב ולחץ דם) ועל בריאות נפשית (דכאון).